האם איחרנו את הרכבת? / אבישי אביטל

בס"ד

לקידוש ה' ולזיכוי הרבים

הסיפור האישי שלי, על החזרה בתשובה התחיל אם להיות מדויקים כמה שנים קודם, הכול נראה תקוע מאוד, קושי עצום בחיים הכול הלך מאוד קשה, צרות בבריאות, ההיריון של אשתי היה מלווה בקשיים רבים עד כדי אשפוז ולידה מוקדמת של הילדה שלי, שנולדה פגה. פיטרו את אשתי ממקום עבודתה, במקביל שלום בית נראה כמשימה בלתי אפשרית, קשיים בפרנסה ועוד...

את ההכרה המלאה וידיעת ה' יתברך כאחראי לטלטלות שעברתי, שאותם ניתן להסביר כאב המחנך את בנו המורד, הגיעה רק לאחר המקרה עם הבת שלי חיה אורין

ערב אחד בתי חיה-אורין, תינוקת בת שנה וארבעה חודשים התקשתה לנשום. אשתי לקחה את הילדה לרופא המשפחה, והרופא לא ראה משהו חריג רק ביקש שנעקוב אחר מצבה, ואם המצב לא משתפר לחזור אליו. בערב השני החלה החמרה במצבה ואשתי לקחה אותה שוב לרופא והרופא החליט לתת לה טיפול באינהלציה.
בערב השלישי התפתח לילדה חום גבוהה עיקש שלא ירד. אשתי הרגישה מייד שלא מדובר במחלה רגילה, והחליטה לקחת אותה למיון ילדים בביה"ח הר הצופים. במיון הבחנו את מצבה - ספק דלקת ריאות, ספק התקף אסמתי. מה שהיה ברור הוא שהילדה סובלת מכשל נשימתי חמור.

בחדר המיון בביה"ח בהר הצופים מצבה הבריאותי של בתי המשיך להתדרדר הריאות כשלו ונקרעו לה הרקמות, הסימן החיצוני למצב זה היה שהחל לברוח אויר אל מחוץ לריאות לתוך האזור התת-עורי שניפח את הילדה בכל אזורי גופה, גם לאזור הראש, מראה קשה מאוד ובמיוחד שמדובר בילדה שלך.
כאשר הרופאים הבינו את המצב הקשה וכי הילדה לא יכולה יותר לנשום בכוחות עצמה, הוחלט להרדים ולהנשים אותה ומייד להעביר אותה לביה"ח הדסה עין-כרם ולחבר אותה למכונת הנשמה למקרים קשים.

ברצוני לציין שעוד בביה"ח הר הצופים את אשתי ואותי ליווה קול פנימי שאמר לנו כי הכול קורה בגלל שאנחנו לא שומרים את השבת, אך בשלב זה עדיין התכחשנו לכל פתרון רוחני שהוצע לנו על ידי משפחה ומכרים.

אני כאדם חילוני שלעולם לא קרא והעמיק בתורה ולא הרשה לעצמו לחקור באמת את ההיסטוריה שלנו כעם יהודי, וללמוד באמת ובתמים את מנהגי אבותינו ומסורת שעברה מאב לבן במשך אלפי שנים. היה קשה לי להבין למה השבת כל כך חשובה לבוראי שכך הוא מכה את בתי.
היה נראה לי בטיפשותי ובחוסר הידע העצום שהיה לי על דרך פעולתו של בורא עולם, עד לרגע המקרה, כי זה לא יכול להיות בוראי, הבורא שלי לא יעשה לי דבר כזה, ועל שבת???

בעצם מרגע זה ואילך החלה המלחמה הפנימית עם הרגשות המנוגדים, בין הרצון לשמר את החיים החילוניים נטולי ההגבלות, לבין הכנעה למול בוראי שדורש שאחזור בתשובה ואשוב אליו.
לאדם חילוני שמאמין כי הוא שולט בחייו המשפט האחרון נראה מרוחק מאוד, לחזור בתשובה? נשמע פרימיטיבי לא? הרי אנו כבר משכילים מספיק לדעת את הסיבות להכל. מה? נמנע מעצמנו מה שאנו יכולים לעשות רק בגלל שכך נאמר לפני אלפי שנים? החוקים כבר לא מתאימים לתקופה מודרנית זאת, לא?

במשך כחודש הרופאים ניסו לרפא את בתי אך לא הצליחו.
שילמנו לרפואה פרטית ורצנו אחרי כל פרופסור בתחום כדי שיציל אותה, אך כלום לא עזר.
הרופאים החלו להכין אותנו לגרוע מכול שהילדה כבר נמצאת הרבה מעבר למקובל במצב כזה של הרדמה והנשמה במכונה, ואם היא לא תתעורר בזמן הקרוב, יש לצפות שהיא חס ושלום לא תשוב להיות כמו שהייתה וגם אם כן עלינו לצפות כי השיקום יהיה ארוך מאוד ונאמר לנו כי מדובר בשנים.

זאת ועוד בדרך מביה"ח לבקר את בני בן השלוש, אשתי עברה תאונת דרכים קשה, נכנסה בקיר בטון והתהפכה שלוש פעמים וכל זה לעיני ההורים שלה שנסעו אחריה. במשך שבועיים שלמים גם בתי וגם אשתי היו מאושפזות יחד בביה"ח הדסה עין-כרם, אשתי באשפוז מבוגרים ובתי בטיפול נמרץ ילדים.

במקביל בני בן השלוש עובר גיהינום פרטי משלו כשפתאום החיים שלו התנפצו, תקופה ארוכה כל-כך בלי אמא ואבא, בלי המסגרת שאליה הורגל. וממש חי אצל הסבתא.

בשלב זה אדם בלי אמונה מתחיל להרגיש כי מישהו או משהו מנסה לחסל אותו. כאן לאחר שנראה כי אין ישועה מהרפואה המודרנית ושמתחילים להסביר לך שהרפואה לא יכולה לרפא את מרבית המקרים ואין הסבר רפואי על סיבת המחלה של הילדה שלי וכל שכן דרך רפואית לרפא אותה.
הכל מתחיל להיות ברור, הקדוש ברוך הוא אחראי למצב ורק הוא יכול לרפא אותה. כאן אני מבין מעל לכל צל של ספק כי ה' מבקש שאשוב אליו, "כי את אשר יאהב ה' יוכיח, וכאב את בן ירצה ..."(משלי ג), בכניעה מלאה מלווה בבכי אני מבקש מאבא שבשמים שיקבל את חזרתי בתשובה וירפא את בתי, "שובו אליי ואשובה אליכם..."(מלאכי ג, ז'). אשתי ואני מקבלים עלינו בהחלטה משותפת לשמור את השבת. כמובן אני בפחד עצום באותה השבת כי אינני יודע אם אבא שבשמיים יקבל את החזרה בתשובה שלי...

במשך כל השבת אשתי ואני במתח נורא. אם לא איחרנו? האם אבא שבשמיים יקבל את החזרה בתשובה שלנו?
אשתי ראתה כי אני נמצא במתח גדול מאוד וחששה לי, היא החלה לנחם אותי באומרה כי יכול מאוד להיות שה' כן מקבל את חזרתנו בתשובה רק זה ייקח מס' ימים לרפא את הילדה ולא מייד אחרי שתצא השבת.

אך "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום"(משלי יט), בורא עולם ברחמיו הרבים מיד כשיצאה השבת נתן לנו סימן שאנו בכיוון הנכון, המדדים של מכונת ההנשמה השתפרו, והילדה החלה להראות סימנים חיוביים להחלמה. תוך מספר ימים הילדה עברה למכונת הנשמה רגילה ובזמן קצר מאוד החלה לנשום בכוחות עצמה. גם שחל שיפור משמעותי במצבה הרופאים התעקשו שהם רואים דווקא החמרה לפי תצלומי הריאות. עד היום הם לא יודעים להסביר את סיבת המחלה ואת ההחלמה המהירה של הילדה.

ברוך ה' לאחר מספר חודשים בלבד הילדה חזרה לעצמה כמעט לגמרי ומיותר לציין שאנו מרגישים את יד ה' בילדה, למרות השיקום הארוך שציפה לנו, אנו מרגישים שהילדה השתפרה הרבה יותר מלפני המקרה, להזכירכם היא נולדה פגה.

היום אנחנו משפחה דתית לכל דבר, נוכחנו לראות ניסים גלויים ברגע שקבלנו על עצמנו לשוב לדרך אבותינו.

אנו יודעים את ה', רק המחזיקים והמאמינים בו זוכים לשפע של רוחניות שממלאת אותם ואת ליבם בכל יום ויום בשמחה, אושר ושפע שהוא נותן לנו. אנו מודים לו על כך בכל רמ"ח אברינו ושס"ה גידינו.

היינו בחלקו האחר של העולם – החילוני, החומרני והמתירני, והיום כבעלי תשובה לא הפסקנו לחיות להפך רק עכשיו התחלנו לחיות באמת...

אדם דתי חי על פי חוקים ברורים מאוד, שמאפשרים לו להניח לפניו את הדברים החשובים בחיים - לדעת שיש בורא לעולם, זוגיות, משפחה וחיי קהילה בריאים.

שה' יאיר את עיניכם בטוב לשוב אליו. אמן

אבישי אביטל

קורא יקר אם יש לך שאלות על היהדות אנא בקר באתר שופר והקלק על כל שאלה שעולה בראשך, ומיד תקבל עליה תשובה.

לאתר שופר - תשובות לשאלות ידועות בנושא היהדות והדת.