עזרנו בשם ה' עשה שמים וארץ "הִמְלִיך אוֹת ה' בְּשִׂיחָה / וְקָשַׁר לוֹ כֶּתֶר / וְצֵרְפָן זֶה בָּזֶה /
וְצָר בָּהֵן טָלֶה בְּעוֹלָם / נִיסָן בְּשָׁנָה / וְרֶגֶל יְמִין בְּנֶפֶש זָכָר וּנְקֵבָה" [ספר יצירה פרק ה]
א. להתחיל מחדש ראש חודש ניסן הוא היום בו החלה בריאת העולם. בכל שנה ושנה, כאשר מגיע חודש זה, קיימת הארה מיוחדת של התחדשות. כל אדם מישראל הוא בבחינת "עולם קטן", ובחודש ניסן ישנה הזדמנות מיוחדת עבורו לברוא את עולמו מחדש. ראש חודש ניסן הוא גם היום שבו החלה הכהונה והעבודה במשכן. על כל יהודי מוטלת המשימה לבנות בלבו משכן להשם יתברך, ולהיות הכהן הגדול המשרת בו. כאמור, חודש ניסן הוא הזמן בו החלה עבודת המקדש בעולם, והוא גם הזמן המסוגל לכך באדם. בניסן, זמן הגאולה, נפתח ליבו של האדם (שסגור בדרך כלל כדי שלא יתקרבו אליו כוחות חיצונים, ובזמן הגאולה אינם רשאים להתקרב ללב האדם). יש בכך הזדמנות נפלאה להתחלה חדשה. אמנם, מאחר שלב האדם פתוח בחודש זה, צריך הוא להיזהר שלא להכניס אליו כוחות חיצוניים של אהבת העולם הזה. הכנסת טומאה ללב כמוה כהכנסת טומאה למקדש. מאחר שהלב פתוח, קל להכניס בו דברים שאינם בקדושה, ויש להיזהר מכך [שם משמואל].
ב. אוֹת ה' שם הוי"ה מרמז על מדרגות רוחניות שונות בהן מטפס האדם בדרכו אל השם יתברך. האות ה' היא האות האחרונה בשם הוי"ה, ולכן היא מסמלת את ההתחלה השלב הראשון בעליית האדם מלמטה למעלה, מגשמיות לרוחניות.
ג. שִׂיחָה ההתחלה והיסוד של יצירת קשר, מכל סוג שהוא, עם אדם אחר, היא באמצעות שיחה. אפילו ברית הנישואין, שהיא הקשר המחייב והעמוק ביותר במסגרת החיים בעולם הזה, מבוססת ומיוסדת על שיחות בין בני הזוג שהובילו אותם להחלטה להינשא זה לזו. גם לאחר הנישואין, עומק ויציבות הקשר נקבעים בעיקר לפי אופי השיחה והתקשורת בין בני הזוג. גם אדם המבקש ליצור קשר עם השם יתברך, עליו לפתוח בשיחה, "ואין שיחה אלא תפלה" (ברכות כו:), כלומר, המושג שיחה בטהרתו ושרשו הוא שיחה לפני השם. השיחה היא יסוד הקשר עם השם יתברך גם מכיוון נוסף: סיפור בנפלאות השם יתברך והכרת טובה היא היסוד והשורש לכל עבודת השם. מבלי להכיר ב"נפלאותיך וטובותיך שבכל יום עמנו ערב ובוקר וצהרים" (תפילת עמידה), יקשה על האדם לעבוד את השם יתברך כראוי. כח השיחה והדיבור, המיוחד לחודש ניסן מתגלה בעוצמתו בנקודת השיא של החודש, בחג הפה סח (שחל בט"ו לחודש), שעיקרו היא ההגדה [אין מזל לישראל]. (נקשר את מושג השיחה ליסודות האחרים של החודש. המילה "שיחה" מבטאת גם דיבור וגם הליכה ("רגל ימין"). את הפסוק "וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה" (בראשית כד סג). פירש רש"י: "לשון תפלה". וראב"ע פירש: "ללכת בין השיחים". כמו כן, אות ה' האחרונה של שם הוי"ה עניינה תפילה).
ד. טָלֶה טלה הוא קטן ורך, והוא מסמל את תחילת דרכו הרוחנית של האדם (ע"פ תנחומא האזינו א). לטלה ישנה הכנעה בפני הרועה, וזהו גם היסוד לעבודה רוחנית, יראת שמיים והכנעה בפני השם יתברך. טלה הוא הראש והיסוד לכל המזלות. כאשר האדם זוכה בו להכנעה בפני השם יתברך, הדבר ילווה אותו לאורך השנה כולה, בכל תהפוכות גלגל המזלות [ע"פ שם משמואל].
ה. נִיסָן פירוש שם החודש הוא "הנס שלנו", שגאולת ישראל היא בחודש זה [שם משמואל]. נֵס פירושו דגל גבוה שנראה לעין כל, וניסן הוא זמן מסוגל לניסים גלויים שלמעלה מהטבע והשכל, גם בעבודתו הרוחנית של האדם [ע"פ בני יששכר]. בתחילת דרכו הרוחנית, זוכה האדם לסייעתא דשמיא מיוחדת. "בא ליטהר מסייעים אותו" (שבת קד.). "ניסן" הוא גם מלשון "ניצן". בחודש זה החלו ניצני הבריאה, וכן מידי שנה בשנה יש בו פריחה, התחדשות והנחת יסודות לעבודה הרוחנית במשך השנה כולה (יש להוסיף, שהשבט הקשור באופן מיוחד לחודש זה הוא שֶׁבֶט יְהוּדַָה, המסמל תשובה והתחדשות (גם אצל יהודה, וגם אצל דוד)). על כך מרמז גם השם "חדש האביב", חודש של צמיחה, בגשמיות וברוחניות ("אָבִיב" פירושו ראשית צמיחת התבואה). המילה "אביב" מתחילה לפי סדר הא"ב (בניגוד ל"תשרי"), הדבר מרמז לתחילת דרכו הרוחנית של האדם, בה כביכול העניינים הולכים "חלק". זהו החסד של ההתחלה, לפני שהעניינים מתחילים להסתבך... (גם צירוף החודש הוא יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם וְתָגֵל הָאָרֶץ, שם הוי"ה כסדרו. צירוף זה "ממונה" על חודש ניסן ועל מזל טלה ועל החיים [אוצר ה']). כמו כן, המילה "אביב" היא נוטריקון "אָב י"ב", אָב ויסוד לשנים עשר החודשים הבאים. לרעיון זה רומז גם הביטוי "רֹאשׁ חֳדָשִׁים" (שמות יב ב). (אגב, בספר התודעה הביא דבר פלא בעניין היות חודש ניסן היסוד והשורש לשנה כולה: "זכי הראוּת שבין הצדיקים רואים בכל יום מן הימים האלה (י"ג ימים ראשונים של ניסן) את המאורעות העתידים להתרחש בכל חודש המכוון נגד היום ההוא. אומרים עליו על צדיק אחד, שהיה כותב ברוח קדשו בימים אלה מה יהיה בחדשים הבאים, כל יום והחודש המכוון כנגדו. ובאותה שנה שנתבקש בה לישיבה של מעלה כתב רק עד יום חמישי בניסן, ונפטר לעולמו בחודש החמישי, שהוא חודש אב").
ו. רֶגֶל יְמִין רגל ימין מסמלת ומציינת את תחילת ההליכה. האדם נדרש בהליכתו לפנות תמיד ימינה ("כל פינות שאתה פונה לא יְהוּ אלא דרך ימין" (יומא טו:)). הנעל הננעלת ראשונה היא נעל ימין, וכן מובא בספרים, שחתן יתחיל את הליכתו לחופה ברגל ימין [עלת חדש בחדשו]. כמו כן, רגל ימין מורה גם על הליכה בכיוון הנכון. להליכה מסוג זה זוכים "הַהֹלְכִים בְּתוֹרַת ה'" (תהלים קיט א), על ידי שיחה בתורה ותפלה. ישראל במצרים נצטוו לאכול את קרבן הפסח "נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם" (שמות יב יא), אף על פי שהיציאה ממצרים הייתה רק ביום. טעם הדבר הוא, שעבודת השם המיוחדת לחודש זה, היא הנכונות להתחיל וללכת אחרי השם יתברך, "לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר" (ירמיה ב ב). (אותה קבלת עול מלכות שמים, גם היא רמוזה באות ה' האחרונה בשם הוי"ה, מידת המלכות) [פרי צדיק]. בעזרת השם נעשה ונצליח!
לקראת שבת טועמיה חיים זכו. מיסודו של הגרעין התורני "דביר אביה".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה