מכף רגל ועד ראש - חלק ו', (יח) פרשת צו / דביר אביה

עזרנו בשם ה' עשה שמים וארץ
לכבוד שבת קדש, להעמיק את חוויית השבת

טלית ושבת

א. מצוות ציצית ושבת נסמכו זו לזו (בסוף פרשת "שלח לך"), ומכאן שישנו קשר מיוחד ביניהן (למנהג האשכנזים, יש בציצית 39 כריכות (7, 8, 11, 13), כמניין מלאכות שבת [ליקוטי הלכות]). הציצית היא סוג של "מדים" המסמלים את העובדה שאנו "חיילים" של השם יתברך, היא בגד המיוחד לעובדי השם יתברך, ואף אחד לא היה מגיע בהגיון אנושי למסקנה שיש בו צורך. גם לגבי יום השבת הדבר הוא כך. אף אחד לא היה מגיע בשכלו למסקנה שיש צורך ביום מנוחה שבועי, שבו הימנעות מוחלטת מעשיית מלאכה. שמירת שבת נובעת אך ורק מציווי השם יתברך, והיא מהווה עדות על כך שהשם יתברך הוא המנהיג הבלעדי של הבריאה. השבת והציצית הן שתיהן מצוות עַל אנושיות, למעלה מתפיסת השכל האנושי (עיין לקראת שבת טו).

ב. השבת והציצית שקולות כנגד כל המצוות, והמקיים אותן כאילו קיים התורה כולה. ההסבר לכך הוא, ששתיהן הן מצוות העוסקות בשורש הדברים, ולכן הן כוללות בתוכן את כל המצוות (בציצית ישנם ל"ב חוטים, הרומזים לכללות התורה מ"בְּרֵאשִׁית" עד "לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל". פתיל התכלת שבציצית גם אמור להזכיר לאדם את כסא הכבוד, שורש הנבראים (מנחות מג:). כמו כן, בפרשת ציצית נאמר "וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה'" (במדבר טו לט), ומכאן שהציצית מביאה לקיום כל המצוות. לפי האריז"ל, יש לכוון בזמן קריאת פסוק זה בפרשת ציצית לזכירת השבת השקולה כנגד כל המצוות (עיין לקראת שבת א)).

ג. במובן הגשמי, צורת הטלית שונה משאר הבגדים. הבגדים מותאמים לצורת איברי הגוף השונים, בעוד שהטלית עוטפת את כל האיברים בשווה, ואינה מותאמת לצורת הגוף ואיבריו (ולכן אומרים "להתעטף בטלית", ולא "ללבוש טלית"). כפי שביארנו פעמים רבות, המציאות הגשמית משקפת שורשים רוחניים. ישנם לבושים לנפש האדם, שהם מוגדרים ובעלי צורה מסוימת. אך ישנו לבוש שורשי שעוטף וכולל בתוכו את הכל. לכל בגדי האדם ישנם שורשים רוחניים מסוימים במחשבה, דיבור ומעשה. אולם שורשה הרוחני של הטלית הוא שורש רוחני שלמעלה מכל אלה, והוא כולל בתוכו את כל ה"בגדים" האחרים (גם צורתה של טלית היא כעין גלימה, מלשון חומר גֶלֶם, פוטנציאל ושורש). שורש זה הוא האמונה, הקשר עם השם יתברך שלמעלה מטעם ודעת ("אור מקיף"). הטלית מקיפה ועוטפת את כל קומתו של האדם, והיא רומזת לקשר עם השם יתברך שגבוה יותר מכל אישיות האדם, למעלה מכל ההסברים השכליים ומכל החוויות הרגשיות [ע"פ ליקוטי הלכות, השבת בקבלה ובחסידות].

ד. לאחר שלמדנו מעט על שורשה ומהותה של הטלית, נוכל להבין יותר מספר עניינים הקשורים בה. תחילת עבודת השם בכל יום ויום, וכן תחילת עבודת השם של קטן המגיע לגיל חינוך, היא במצוות ציצית, זוהי המצווה המעשית הראשונה. הטעם לכך הוא, שאנו מתחילים בעבודת השם מתוך חיבור לשורש, ומתוך כך יוצאים לפרטים ולפרטי הפרטים (בחוטי הציצית ישנם קשרים וכריכות הרומזים לפרטים הצומחים מתוך השורש. החיבור לשורש, מאפשר לפרטים לינוק ממנו). הציצית מרמזת לקיבוץ כל הנדחים והרחוקים והשבתם חזרה לשורשם. להבאת כל אחד ואחד מהמקום שבו הוא נמצא, בארבע כנפות הארץ, אל השם יתברך, "מקומו של עולם", שורש כל המקומות כולם. לפיכך בברכת "אהבת עולם", אנו מקבצים יחד את ארבע כנפות הציצית, ואומרים "והביאנו לשלום מארבע כנפות הארץ" (כמו ב"שבת שלום". ועיין לקראת שבת ז). לאחר מכן קוראים קריאת שמע. עניינה של קריאת שמע הוא לחבר אותנו לשורש התורה והמצוות, לקשר העמוק עם השם יתברך, וזהו בדיוק עניינה של הציצית. לפיכך, בזמן קריאת שמע, אנו נוטלים את הציציות בידינו. באמירת האות ד' של "ה' אחד", אנו ממליכים את השם יתברך בארבע רוחות העולם הרמוזות בארבע כנפות הציצית (ולמנהג האשכנזים יש בציצית 39 כריכות, כמניין הוי"ה אחד). ואחר כך אנו קוראים את פרשת ציצית, שגם היא חלק בלתי נפרד מקריאת שמע, מהמלכת השם יתברך וייחודו.

ה. זוהי בדיוק הנקודה המרכזית של השבת. הקשר העמוק עם השם יתברך, שורש כל עולמות וכל הנעשה בהם (כפי שהארכנו לבאר פעמים רבות בעבר. עיין לקראת שבת ג, ד, ה, י, טו ועוד). לפיכך, לעיטוף בטלית בשבת ישנה משמעות מיוחדת, והאדם זוכה באמצעותו לחיבור אל השורש שהוא כפול בעוצמתו, גם על ידי קדושת הטלית וגם על ידי קדושת השבת.

טלית לשבת

א. טוב שתהיה לאדם טלית מיוחדת לשבת [מהרי"ל, יש נוחלין]. בשבת נוהג הכלל שכבוד יום השבת צריך להיות גדול יותר מכבוד הלילה (למשל: שלא יהיו ביום פחות מאכלים מבלילה, ואם אפשר, גם להוסיף על הלילה), בבגדים מתבצע הדבר על ידי טלית של שבת שהיא נוספת על הבגדים שלובשים בליל שבת [אשל אברהם. אמנם, יש נוהגים ללבוש את הטלית של שבת אף בליל שבת].

ב. ביום השבת ישנה סכנה יתרה להיכשל בחטא, מכיוון שאין בו את השמירה המיוחדת של התפילין. השמירה מן החטא בשבת מתבצעת על ידי הציצית (ילקוט ראובני פרשת בשלח). לפיכך, צריך האדם להיזהר זהירות יתרה שיהיו הטלית והציצית נאים ומהודרים, בלי שום פקפוק. ואמר על כך רבי חיים פלאג'י, שאלה שיש להם בגדים נאים לשבת ואין להם טלית נאה לשבת "ודאי עונשם גדול" [כף החיים (פלאג'י)].

ג. יש נוהגים להדר לעשות עטרה מכסף, קלועה או עשויה ממשבצות, בטלית המיוחדת לשבת (אגב יש שנהגו לעשות עטרה כזו גם באמצע הטלית, בכדי לחשוש לדברי "ארצות החיים", שכתב שאם עושים עטרה כזו רק בראש הטלית נראה שהיא בגד שעיקרו לכיסוי הראש, ואז יש בעיה לברך עליה [מבואו ועד צאתו]). ד. אירע פעם לאדמו"ר הקודם מסקווירא באחד מימי החול, שלא הייתה עמו הטלית של חול, ושהה זמן רב מלהתפלל עד שיביאו לו הטלית של חול, ולא רצה להשתמש בטלית המיוחדת לשבת [מבואו ועד צאתו].

קיפול הטלית במוצאי שבת

א. יש נוהגים לקפל את הטלית בשבת עצמה לאחר התפילה באופן שונה מבימות החול, אולם יש הנמנעים מכך ומקפלים את הטלית בצאת השבת. מתוכם, יש שנהגו לקפל את הטלית מיד לאחר תפילת ערבית קודם אמירת "ויהי נעם" (לאחר ההבדלה בברכת "אתה חונן") [יעב"ץ], ויש שנהגו לעשות זאת לאחר ההבדלה על הכוס [דרך החיים. והטעם, כדי שלא יתעסק בכך בעת אמירת "ויהי נעם" (ליקוטי מהרי"ח), וכדי שלא לעשות מלאכה גמורה קודם הבדלה (מבואו ועד צאתו)].

ב. הרעיון העומד מאחורי הקיפול מיד בצאת השבת, הוא לעסוק במצוה מיד בתחלת ימי החול [מגן אברהם]. כמו כן, להורות על כך שעד עתה היינו אסורים בעשיית מלאכה ומכאן ואילך אנו מותרים בה, ואנו מתחילים במלאכת מצווה [של"ה בשם מהרי"ל], זאת כדי להורות על כך שרצוננו הוא שכח המלאכה בימות החול הבאים עלינו לטובה יהיה מופנה לקדושה, כמו בתחילת השבוע (כידוע, כל דבר הולך אחר ראשיתו).

ג. ראוי לאדם שיקפל הטלית בעצמו ולא על ידי אדם אחר (גם בימות החול), משום חיבוב מצווה. כמו כן, הקיפול על ידי אחר קשה למזלו של האדם [יפה ללב, בן איש חי].

ד. מובא בספרים, שקיפול הטלית מיד במוצאי שבת הוא סגולה לשלום בית ולאריכות ימיה של האשה. הטעם לכך הוא, שכיון שנהגו שהאשה מביאה טלית לחתן, כאשר שומר האדם על טליתו כראוי ומקפלה מיד במוצאי שבת, הוא מראה בכך שאינו מצפה לטלית שתביא לו אשה אחרת, חס ושלום [תולדות מנחם]. בהקשר זה מסופר על האדמו"ר הקודם מסקווירא, שלאחר שאירע לו אירוע מוחי בסוף ימיו, רצו מקורביו לעזור לו בקיפול הטלית במוצאי שבת, וסירב בכל תוקף, באמרו: "גם את שלום הבית שלי ברצונכם לקחת ממני?" [מבואו ועד צאתו]. ובעניין זה, שקיפול הטלית הינו סגולה לשלום בית, אמר רבי יצחק מִפְּשֶווֹרְסְק: "מורגל בפי האנשים לומר שקיפול הטלית במוצאי שבת הוא סגולה לשלום בית, ואני אומר שקיפול השרוולים לעזור בהדחת הכלים הוא ודאי סגולה לשלום בית"... [בית נאמן בישראל].

ה. מובא בספרים, שאם אין האדם מקפל את טליתו מיד במוצאי שבת, "הקליפות מתדבקות בטלית" (גם בימות החול אין להשאיר טלית בלתי מקופלת בלילה, משום סכנה [ספר זכירה]). ומסופר על הרב הקדוש מנאסויד, שהתארח במקום מסוים בשבת, ואחר השבת הגיע לביתו בחצות הלילה, ומיד אחר כך חזר למקום בו התארח מחמת ששכח לקפל טליתו [הדרת קודש. ומשמע קצת שיש עניין בקיפול הטלית באותו מקום בו היה האדם בשבת]. לכן אם שכח ולא קיפל במוצאי שבת, "יקח הטלית וינער אותה מכל צד לארץ" [מדרש תלפיות. ובסקווירא נוהגים לנער את הטלית אף כאשר מקפלים אותה במוצ"ש (מבואו ועד צאתו). וכתב שם הטעם, שכיון שלא מקפלים הטלית משחרית נדבקים בה הקליפות. ויותר נראה לומר שאין אחיזה לקליפות בשבת, ורק משום שנהגו בסקווירא לקפל אחר הבדלה כשיטת דרך החיים, ולא לפני אמירת "ויהי נעם" כשיטת היעב"ץ, חששו לשיטתו ומשום כך ניערו הטלית. אמנם, מי שנוהג לקפל טליתו לפני "ויהי נעם", לכולי עלמא לא ינער הטלית]. ו. יש שנהגו להקפיד לקפל את הטלית באופן שהעטרה שלה תהיה כלפי פנים [הליכות חיים (קלויזנבורג). וצ"ע אם הכוונה דווקא לעטרה של כסף]. ז. בזמן קיפול הטלית במוצאי שבת, טוב לבדוק את הציציות שהן כשירות ומופרדות כראוי, כהכנה לשבת הבאה [לקט קמח החדש]. שבת שלום!

לקראת שבת טועמיה חיים זכו. מיסודו של הגרעין התורני "דביר אביה"
לקבלת העלון בדוא"ל: LikratShabat1@gmail.com