וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם - אִיָּיר - חֹדֶשׁ זִו / דביר אביה

עזרנו בשם ה' עשה שמים וארץ

"הִמְלִיך אוֹת ו' בְּהִרְהוּר / וְקָשַׁר לוֹ כֶּתֶר / וְצֵרְפָן זֶה בָּזֶה /
וְצָר בָּהֵן שׁוֹר בְּעוֹלָם / אִיָּיר בְּשָׁנָה / וְכוּלְיָא יְמָנִית בְּנֶפֶש זָכָר וּנְקֵבָה".
[ספר יצירה פרק ה]

א. לקנות יציבות. כבר דיברנו על כך, שחודש ניסן הוא חודש של התחלה בו זוכה האדם לסיוע מיוחד מאת השם יתברך. השלב הבא הוא חודש אייר, בו נלקח מן האדם אותו סיוע מיוחד, יציבותו מתערערת, והוא נדרש כביכול לקנותה מחדש בעצמו, תוך התמודדות עם קשיים וניסיונות. (על הפסוק "הוּא יְנַהֲגֵנוּ עַל מוּת" (תהלים מח טו), דרשו חז"ל (ויקרא רבה יא ט) שהשם יתברך מנהיג אותנו כאותן עֲלָמוֹת (=נערות צעירות). וביאר הבעל שם טוב הקדוש, שהדבר דומה לאב המלמד את בנו ללכת, שבתחילת הדרך הוא אוחז בידו, ואט אט, ככל שהבן מתקדם הוא נותן לו ללכת לבדו ומשגיח עליו מרחוק שלא ייפול. חודש ניסן מבטא את תחילת הדרך, ואז ישנו סיוע מיוחד ו"צמוד" של השם יתברך. חודש אייר מבטא את השלב הבא, כאשר השם יתברך כביכול "עוזב" את האדם ונותן לו להתמודד בעצמו). העבודה המיוחדת לחודש זה באה לידי ביטוי גם בדברי ימי עם ישראל: בחודש אייר הייתה מלחמת עמלק [בני יששכר], ובה הצליח עמלק לפגוע באותם ש"שלא היה בם כח ללכת" (ראב"ע דברים כה יח), וכל אדם מישראל עובר בחודש זה מלחמת עמלק פרטית. כמו כן, בחודש אייר החלה בנייתו של בית המקדש (הראשון. מלכים א, ו א), משכן הקבע להשראת השכינה (שלא כמו המשכן במדבר, שהוקם בחודש ניסן, והיה זמני ארעי ונודד). גם בעבודת האדם, בניית משכן של קבע בלב האדם להשראת שכינתו יתברך, באה מתוך כך שהאדם מתאמץ ומשקיע בעבודת השם, ולא מתוך מתנות רוחניות ששולח השם יתברך. השבט הקשור בשורשו לחודש זה (ע"פ האריז"ל), הוא שבט יששכר שתכונתו המיוחדת היא "וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל" (בראשית מט טו). על כל אדם מישראל, לאמץ לעצמו תכונה זו, ובייחוד בחודש זה. הטעימה מטוּב השם בחודש ניסן, אמורה להביא ולהוביל את האדם לנכונות לקבלת עול מלכות שמיים אמיתית. הצירוף המיוחד לחודש זה הוא "כִּי אִם בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי" (ירמיהו ט כג). ואולי הוא מרמז לכך, שהאדם אינו יכול להתהלל במה שניתן לו במתנה בימי ניסן, אלא בעבודתו הקשה בחודש אייר.
ב. אוֹת ו'. האות ו' רומזת לשש קצוות שיש במציאות: ימין ושמאל, פנים ואחור, מעלה ומטה [מהר"ל]. כפי שאמרנו, יציבותו של האדם מתערערת בחודש זה, ולכן הוא מבולבל ומתלבט בין הכיוונים השונים והצדדים השונים במציאות (לא בכדי מספרם של סדרי המשנה הוא ששה. גם הם מבטאים רעיון דומה. הם עוסקים בשש הקצוות של המציאות הרוחנית: טמא וטהור, מותר ואסור, כשר ופסול [ליקוטי מוהר"ן]). כמו כן, המילה וו משמעותה קרס שמחבר בין דברים. חודש אייר הוא זה המחבר בין ההארה הגדולה שזכינו לה בחודש ניסן לבין מתן תורה, הוא הזמן שבו אנו מכינים את עצמנו לקבל תורה מתוך כל מה שזכינו לו בחודש ניסן (ועוד מובא בספרים, כי האות ו' רומזת למידת האמת, חותמו של הקדוש ברוך הוא, בחודש זה יכול האדם לזכות להגיע לידי קניינים אמיתיים בנפשו).
ג. הִרְהוּר. כאשר האדם מהרהר אחרי מישהו או משהו, הרי שהוא מצוי בספיקות לגבי אותו הדבר. כח ההרהור תופס מקום נכבד בחודש זה, שבו מתערערים היציבות והביטחון שחש האדם בחודש ניסן (ידועים דברי חז"ל (ברכות יב:), שאין אדם ניצול מהרהור עבירה בכל יום. ואם בכל יום הדבר כך, על אחת כמה וכמה בזמנים של מלחמת היצר כמו חודש זה). אמנם, חשוב מאוד לזכור, כי ההרהור מהווה הזדמנות לצמיחה. כאשר האדם מתמודד עמו, הדבר בונה ומחשל אותו, ומביא אותו למקום אמיתי יותר.
ד. שׁוֹר. מזלו של חודש ניסן הוא טלה רך הזוכה לטיפול מסור של הרועה. לעומת זאת, מזלו של חודש אייר הוא השור, הטלה שהתבגר ומעתה הוא מקבל עליו עול של עבודה מפרכת בשדה. לעומת זאת, השור הוא גם אחד מאבות הנזיקין (בבא קמא פרק א משנה א). אופן ההתמודדות של האדם בחודש זה קובע האם יהיה עבד השם המביא תועלת, או עבד היצר הרע המביא נזק (בעיקר לעצמו).
ה. אִיָּיר. המילה "אייר" היא מן "המילות ההפוכות" והיא מלשון ראייה. בחודש ניסן כאשר יצאו ישראל ממצרים, לא העריכו כראוי את הניסים והנפלאות, וייחסו אותם למדרגתם. אולם באייר, בזמן ההתמודדויות הרוחניות השונות (מלחמת עמלק וכדו'), הבינו היכן הם באמת נמצאים מבחינה רוחנית, ושכל מה שאירע בחודש ניסן היה ברחמיו וברוב חסדיו של השם יתברך. כך הוא גם בעבודתו הרוחנית של כל אדם מישראל. כאשר הוא נמצא בתחילת הדרך, בבחינת ניסן, הוא מייחס את הדברים לעצמו. אולם, אחר כך, כאשר מתחילים הקשיים והמצב הרוחני שחשב שהוא נמצא בו מתחיל להתערער, הוא רואה את הדברים בצורה מפוכחת, ומכיר ביד השם יתברך המוליכה אותו (נקודה זו קשורה גם במזל החודש, השור. ראשית, תכונתו של השור היא ידיעת והכרת קונו, כמאמר הכתוב (ישעיהו א ג) "יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ". כמו כן המילה "שור" זהה באותיותיה למילה "שוּר", שמשמעהּ "רְאֵה". ועוד יש להוסיף שהשור נקרא בקר, מלשון בקרה והבחנה [שם משמואל]). חודש אייר נקרא גם "חֹדֶשׁ זִו" (מלכים א, ו א), וזאת מכיוון שזיו החמה מתחזק בו. בחודש ניסן האדם זוכה לחסדי השם יתברך, ואז עבודתו היא בבחינת לבנה המקבלת את אורה מן השמש, אולם בחודש אייר על האדם להילחם את מלחמת עמלק, להיות אקטיבי ומשפיע, ואז עבודתו היא בבחינת חמה המשפיעה ומאירה. עבודת חודש אייר באה לידי ביטוי חזק במרכז החודש, בפסח שני, שהוא חג של התקרבות להשם יתברך גם לאחר שהייה והתמודדות עם טומאה או ארץ (גשמיות) רחוקה.
ו. כּוּלְיָא יְמָנִית. אמרו חז"ל (ברכות סא.), שכליותיו של האדם יועצות לו, והכליה הימנית יועצת עצות טובות. במיוחד בחודש כזה, שבו ישנה מלחמה רוחנית חזקה, זקוק האדם לעצה והדרכה. לא כדאי להסתפק רק במוסר הכליות הטבעי שלנו. מומלץ לפנות להשם יתברך ולאדם גדול בתורה וביראת שמיים, ולבקש מהם סיוע והכוונה.

בעזרת השם נעשה ונצליח! חודש טוב!

מיסודו של הגרעין התורני "דביר אביה"לקבלת העלון בדוא"ל: LikratShabat1@gmail.com

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

חפש בבלוג זה