פרשת תזריע מצורע / דביר אביה

עזרנו בשם ה' עשה שמים וארץ, לכבוד שבת קדש לקראת שבת טועמיה חיים זכו, להעמיק את חוויית השבת

בחסדי השם יתברך, זכינו לקדושתו המיוחדת של חג הפסח, מתוכה אנו יוצאים לימי ספירת העומר, ימים של עבודה והכנה לקראת מתן תורה. בימים אלה מתאים לעסוק באחת ההכנות החשובות לשבת: שניים מקרא ואחד תרגום. נראה שהנושא עלול אולי להישמע למישהו "יבש" או "משעמם", חלילה, ולכן נפתח בחשיבותו הרבה

א. קריאת הפרשה שניים מקרא ואחד תרגום מידי שבוע, היא חיוב גמור המוטל על כל אדם מישראל (גברים בלבד!) "וראוי להיזהר בה מאוד" [שו"ע או"ח רפה א, מחזיק ברכה]. תקנה זו קדומה מאוד, ויש אף המייחסים אותה למשה רבינו עליו השלום [ערוך השולחן]. יש גם שהוסיפו, שתנאי התנה השם יתברך עם בני ישראל כאשר יצאו ממצרים, שיקראו שנים מקרא ואחד תרגום [ביאור ר"א טרוטלין על הטור]. הדבר רמוז בתחילת ספר שמות, המתאר את השעבוד והגאולה, ופותח במילים "ואלה שמות" שהן ראשי תיבות "וחייב אדם לקרוא הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום" [לבוש]. (טעמים נוספים לכך שהחיוב לקרוא שניים מקרא ואחד תרגום רמוז דווקא בספר שמות: א. בספר שמות נרמז שבחם של ישראל שלא שינו את לשונם, ושמרו על עליונותה של לשון הקודש לעומת לשון העמים. וכך אנו עושים כאשר אנו קוראים שניים מקרא בלשון הקודש ואחד תרגום בלשון העמים [ע"פ מקרא ותרגום]. ב. בחומש בראשית, בפרשיות הראשונות (עם כל הסיפורים...) יש את ההתלהבות של ההתחלה, וקל יותר לקרוא שמו"ת בכל שבוע. אולם, כשעובר זמן מה ומגיעים כבר לקריאת ספר שמות, יש כבר צורך להתעורר מחדש בחשיבות העניין... (אנחנו כבר בספר ויקרא!...) [היכל השבת]).

ב. כאמור, כל אדם מישראל מחויב בקריאת שנים מקרא ואחד תרגום, גם עם הארץ שבקושי יודע לקרוא וגם חכם וגאון. ולכן "אף מי שאינו מבין כל כך שפת התרגום, עליו לקרוא הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום" [יחווה דעת]. הדבר נרמז כבר בדברי חז"ל (ברכות ח.): "לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום". "לעולם", גם אם הוא תלמיד חכם שתורתו אומנותו [מגן האלף]. "לעולם", גם כאשר האדם טרוד ויש לו מניעות רבות [תשובות והנהגות]. "לעולם" אף על פי שכבר הגיע לזקנה ושיבה וקרא זאת עשרות פעמים [חדשים גם ישנים], וכמו שכתב "יסוד ושורש העבודה": "אף אם יחיה אלף שנים פַּעֲמַיִם, לא ימנע עצמו בכל שבוע מללמוד תמיד כסדרן הפרשה עם פירוש רש"י". בגודל חומרת העניין כתב ה"פלא יועץ", שהרי אמרו חז"ל (ברכות ח:) "שכל המשלים פרשיותיו עם הצבור מאריכין לו ימיו ושנותיו", אם כן, אדם שאינו קורא שנים מקרא ואחד תרגום, גורם לקיצור ימיו ושנותיו ולכן הוא "מתחייב בנפשו ועתיד ליתן את הדין מעין מאבד עצמו לדעת", במיוחד לאור העובדה שהוא דבר שקל לקיימו.

ג. אמנם, פעמים רבות ישנה נטייה דווקא בקרב בני תורה לזלזל בכך ולפטור את עצמם בטענות שונות ומשונות, וכנגד תופעה זו יצאו בחריפות גדולי ישראל בכל הדורות (כבר בימי חז"ל והגאונים. ומן הראוי להביא כאן מדבריו של רבי משה פיינשטיין זצ"ל: "בעניין המצווה שמחוייב כל אחד ואחד לקרוא הפרשה בכל שבוע, שנים מקרא ואחד תרגום. ורבותינו הוסיפו שצריך ללמוד גם פירוש רש"י שעל כל הפרשה, שנתרשל מאד אף אצל הרבה בני תורה. פשוט וברור כמו שלא נפטר שום אדם מכל מצווה דרבנן, בטענה שעוסק בתורה, כן לא נפטרו אף ממצווה זו. ואדרבה, אף מי שתורתו אומנתו, כרבי שמעון בן יוחאי וחבריו, שהיו פטורים מתפילה דרבנן, היו חייבים בקריאת הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום... וממילא אין פטור מזה אף לאלו שתורתן אומנתן, כרשב"י וחבריו. ובפרט לדורנו שאין אנו יכולין לומר שאנו בקיאין במקרא" [אגרות משה]). שני סיפורים בעניין זה מסופרים על רבי מרדכי מנדבורנה. פעם ביקר רבי מרדכי בישיבתו של בעל "ערוגת הבושם". כאשר שאל אותו ראש הישיבה, האם הוא שבע רצון מהישיבה, השיב רבי מרדכי: "אמנם בחורי הישיבה מופלגים בתורה, אך כמדומני שיש ביניהם בחורים שאינם יראי השם...". פניו של בעל "ערוגת הבושם" החווירו לשמע התשובה, והוא שאל מיד את רבי מרדכי לפשר הדברים. השיב רבי מרדכי, שהוא מרגיש כי מקצת מן הבחורים אינם קוראים שניים מקרא ואחד תרגום. בעל "ערוגת הבושם" בירר את הדברים, וגילה שמכיוון שהיו הבחורים טרודים לקראת מבחן גדול שהיה נערך בימי שישי, היו מהם שלא קראו שניים מקרא ואחד תרגום, בכדי שיוכלו להספיק ללמוד יותר למבחן, ומאז הקפיד מאוד לבדוק שכל הבחורים בישיבה קוראים מדי שבוע שניים מקרא ואחד תרגום [תולדות ערוגת הבושם]. עוד מסופר על רבי מרדכי מנדבורנה, שפעם בא לפניו איש אדם שהיה לבוש כבן תורה, וכאשר ראה אותו רבי מרדכי, אחז בבגדו תוך שהוא מטלטל אותו וצועק בהתרגשות מספר פעמים ברצף: "הלא דינים גדולים שורים עליך, מפני שאתה עובר על "מעביר", שאינך מעביר הסדרא (=הפרשה) שניים מקרא ואחד תרגום בכל שבוע!". אותו אדם הודה שאכן אמת הדבר, והחל לבכות. אז אמר לו רבי מרדכי שהוא יבטל מעליו את הדינים, ובלבד שיקבל עליו מעתה לקרוא שניים מקרא ואחד תרגום בכל שבוע. וכך היה [מאמר מרדכי]. עוד מסופר על האדמו"ר מקלויזנבורג, שלאחר השואה הנוראה חלה בטיפוס הבהרות, והיה מאושפז בבית החולים בגרמניה במשך כשלושה חודשים. באותו זמן נמצאו בעיר מינכן ספרי קודש רבים, ומהם הובאו לאדמו"ר חמישה חומשי תורה. להפתעת הנוכחים החל האדמו"ר מיד באמירת כל חמישה חומשי תורה, שניים מקרא ואחד תרגום. למקורביו הסביר, שאמירה זו משמשת עבורו כהשלמה לכל אותה תקופה הארוכה שבה התענה במחנות הריכוז מבלי יכולת ללמוד את הפרשיות כסדרן, שניים מקרא ואחד תרגום [היכל השבת].

ד. הקושי של בני תורה לקרוא שניים מקרא ואחד תרגום נובע בדרך כלל מהתחושה שזהו "בזבוז" זמן יקר (ח"ו), שבו יוכלו להספיק ללמוד דברים אחרים. אפשר להרגיע אותם בכך שאמרו חז"ל ש"מאריכין לו ימיו ושנותיו", כלומר, שמשמיים ישלימו לו את הזמן הדרוש ללימוד דברים אחרים... [מגיד תעלומה]. מן הראוי לסיים בדבריו החשובים והיסודיים של רבי אהרן מקרלין: "אין זה חידוש להתעורר מזה ששומעין דבר חדש, אבל העיקר להתעורר מכל דבר לימוד, כי מי שיש לו נקודה פנימית, יכול ליקח התרוממות וחיות מכל דבר לימדו ואמירה בכל ענין לימוד. כשאדם קורא הפרשה שניים מקרא ואחד תרגום יכולים ליקח מזה חיות וכל מה שצריך" [בית אהרן (קרלין)].

לקראת שבת טועמיה חיים זכו. מיסודו של הגרעין התורני "דביר אביה"לקבלת העלון בדוא"ל: LikratShabat1@gmail.com