עומסי התנועה בישראל הפכו לשגרה בחיינו, מלבד העובדות הכואבות כגון איחורים לעבודה, בתי ספר וכו'... והכאוס הארור בכבישים בסמוך לצמתים ומעגלי התנועה המצריך יכולות תמרון בתנועה. ישנו גם את הכעס והתסכול שגורם הפקק.במאמרי בחרתי להאיר את הפן החיובי, אם אפשר לקרוא לזה כך, שבהמתנה במכונית בזמן פקקי התנועה.
נתחיל בכך שלרובנו יש מעט מאוד זמן איכות לעצמנו ורק בזמן השהייה במכונית בדרכנו לעבודה אנו מוצאים זמן למחשבה על המשפחה העבודה ועוד... לכן כדאי לנצל זמן זה באמת לארגון המחשבות לבדוק איפה אנו יכולים להשתפר. ניתן גם לתכנן את המשך סדר היום או בכלל.
זמן לחוץ זה מאפשר לנו לתקן מעט את אמות המידה שלנו כבני-אדם ולהפסיק להילחם על כל מטר בכביש, לאפשר לנהגים להשתלב ולהרפות מהצופר, מתוך הבנה בסיסית ופשוטה שכולנו תקועים באותו הפקק, עוד מטר פחות מטר לא יקדם אתכם יותר מהאחר וזו עובדה בדוקה.
בנוסף אפשר לדבר עם חברים בסלולארי, כמובן באמצעות דיבורית, שבסבירות גבוהה תקועים בפקק כמותכם.
רובנו מצוידים במערכות סאונד משוכללות, הפקק מאפשר לנו ליהנות מהמוסיקה שאהובה עלינו כשהיתרון הברור הוא שאין שכנים שיתלוננו על רמת הווליום שלנו.
זכרו שלכל הנהגים לצידכם ישנה את אותה המטרה והיא להגיע ליעדם. אף אחד מהנהגים לא התעורר בבוקר במטרה לשבש את התנועה בזמן הפקק, אין תפקיד כזה.
כמובן שכל האמור אינו פותר את האנשים העוסקים בנושא זה החל משר התחבורה ועד למהנדסי התשתיות למצוא פתרונות לכל הנעשה בעשור האחרון בכבישים. זה לא הוגן לדרוש מאיתנו מיסים, למכור לנו מכוניות גדולות עם מנועים מפלצתיים ובסוף ייעודם יהיה גז ברקס...
יש לזכור גם את נושא איכות הסביבה שהזיהום של המכוניות הוא אסון לכדור הארץ.
אולי פשוט כדאי לנסות "לחשוב מחוץ לקופסה" ולהבין ששיטה זו פשטה את הרגל.
רעיונות לדוגמה: עידוד עבודה מן הבית, בעידן זה הטכנולוגיה מאפשרת זאת.
רעיון נוסף שיושם בהצלחה בהייטק הוא לצאת מהמסגרת הרגילה של הבוקר ולאפשר לאנשים שעבודתם אינה מצריכה בהכרח את שעות הבוקר, לעבוד במסגרת השעות שמתאימה להם כשהעיקרון הוא קיום מסגרת השעות היומית. השינוי כמובן לא יקרה בזמן הקרוב וזה מצריך שינויים מבניים, ארגוניים והכנת התשתיות המותאמות למערך החדש.
בזמן הנראה לעין הפתרון המוצע היום היא הרכבת הקלה שתהווה חלופה לרכבים ולכבישים. השאלה האם אתה או את תהיו מוכנים לעזוב את רכבכם ונוחיותכם ולעבור לרכבת? נקווה לטוב ונתראה בפקקים.
זמן לחוץ זה מאפשר לנו לתקן מעט את אמות המידה שלנו כבני-אדם ולהפסיק להילחם על כל מטר בכביש, לאפשר לנהגים להשתלב ולהרפות מהצופר, מתוך הבנה בסיסית ופשוטה שכולנו תקועים באותו הפקק, עוד מטר פחות מטר לא יקדם אתכם יותר מהאחר וזו עובדה בדוקה.
בנוסף אפשר לדבר עם חברים בסלולארי, כמובן באמצעות דיבורית, שבסבירות גבוהה תקועים בפקק כמותכם.
רובנו מצוידים במערכות סאונד משוכללות, הפקק מאפשר לנו ליהנות מהמוסיקה שאהובה עלינו כשהיתרון הברור הוא שאין שכנים שיתלוננו על רמת הווליום שלנו.
זכרו שלכל הנהגים לצידכם ישנה את אותה המטרה והיא להגיע ליעדם. אף אחד מהנהגים לא התעורר בבוקר במטרה לשבש את התנועה בזמן הפקק, אין תפקיד כזה.
כמובן שכל האמור אינו פותר את האנשים העוסקים בנושא זה החל משר התחבורה ועד למהנדסי התשתיות למצוא פתרונות לכל הנעשה בעשור האחרון בכבישים. זה לא הוגן לדרוש מאיתנו מיסים, למכור לנו מכוניות גדולות עם מנועים מפלצתיים ובסוף ייעודם יהיה גז ברקס...
יש לזכור גם את נושא איכות הסביבה שהזיהום של המכוניות הוא אסון לכדור הארץ.
אולי פשוט כדאי לנסות "לחשוב מחוץ לקופסה" ולהבין ששיטה זו פשטה את הרגל.
רעיונות לדוגמה: עידוד עבודה מן הבית, בעידן זה הטכנולוגיה מאפשרת זאת.
רעיון נוסף שיושם בהצלחה בהייטק הוא לצאת מהמסגרת הרגילה של הבוקר ולאפשר לאנשים שעבודתם אינה מצריכה בהכרח את שעות הבוקר, לעבוד במסגרת השעות שמתאימה להם כשהעיקרון הוא קיום מסגרת השעות היומית. השינוי כמובן לא יקרה בזמן הקרוב וזה מצריך שינויים מבניים, ארגוניים והכנת התשתיות המותאמות למערך החדש.
בזמן הנראה לעין הפתרון המוצע היום היא הרכבת הקלה שתהווה חלופה לרכבים ולכבישים. השאלה האם אתה או את תהיו מוכנים לעזוב את רכבכם ונוחיותכם ולעבור לרכבת? נקווה לטוב ונתראה בפקקים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה