‏הצגת רשומות עם תוויות זמן טכנולוגיה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות זמן טכנולוגיה. הצג את כל הרשומות

התפתחות האינטרנט – גרסת הגולש / אבישי אביטל

היום ברור לכולם כי האינטרנט הוא תופעה חסרת תקדים המשנה דרמטית את דרכי התקשורת, הצריכה, המסחר, החינוך ועוד...חוקרי הפילוסופיה צריכים לשאול האם האינטרנט יצר תרבות חדשה, או שזו קצת הגזמה? האם האינטרנט הוא כלי או משהו יותר מזה? האם האינטרנט משפר את ההשכלה? האם המרחב הווירטואלי נועד להרחבת הקשרים החברתיים או לכלי לאיסוף מידע?

בראשיתו, האינטרנט נוצר כרשת בצבא האמריקני. לאחר מכן שימש כאמצעי להעברת מידע מדעי בין אוניברסיטאות. אל הציבור הרחב הגיע לראשונה בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20. בתוך זמן קצר נוצרה מהפכה חברתית של ממש ופריחה של מאות מיליוני משתמשים.
הרשת מנוהלת על פי עקרונות אנרכיסטיים לפיהם הגוף המנהל רק מסדיר את הנושאים הטכניים ואילו כל אחד יכול להתחבר לרשת ולפרסם בה תכנים כפי העולה על רוחו. למרות זאת, יכולה כל מדינה לנטר ולהגביל את תעבורת האינטרנט בשטחה כפי רצונה.
עם הגידול במספר המשתמשים באינטרנט הופיעו תופעות תרבותיות המיוחדות לאינטרנט כגון:
פורומים, טוקבק, האקינג, שיתוף קבצים, דואר זבל, בלוגים, רשתות חברתיות ועוד...

היום ברור לכולם כי האינטרנט הוא תופעה חסרת תקדים המשנה דרמטית את דרכי התקשורת, הצריכה, המסחר, החינוך ועוד...
חוקרי הפילוסופיה צריכים לשאול האם האינטרנט יצר תרבות חדשה, או שזו קצת הגזמה? האם האינטרנט הוא כלי או משהו יותר מזה? האם האינטרנט משפר את ההשכלה? האם המרחב הווירטואלי נועד להרחבת הקשרים החברתיים או לכלי לאיסוף מידע?

לא ניתן להגדיר את האינטרנט כטוב או רע. אסור לנו לשכוח שמאחורי כל מחשב יושב אדם והסיבה הבסיסית לפעולה שהוא מבצע ברשת האינטרנט היא יצירת קשר והרצון להרגיש שייך, אם דרך כתיבת מאמר, שליחת דואר אלקטרוני, שיתוף קבצים או סתם שליחת "סמיילי" באמצעות תוכנת מסרים מיידיים.

תרבות האינטרנט החלה רק בשנים האחרונות. אם בעבר האינטרנט היה סוג של תקשורת מחתרתית משהו, אז היום הוא עבר לגליזציה מלאה. אם בעבר השימוש בו נעשה רק על-ידי מומחים בתחום, אז היום הוא משמש את כולם.
אם בעבר הגולשים בחרו להישאר בעילום שם בחדרי צ'אטים, אז היום בעקבות הרשתות החברתיות כגון: פייסבוק, מקושרים, שוקס, מייספייס ועוד... נראה כאילו אין סיבה של ממש לעשות זאת.
כמעט לכל אחד יש כרטיס פרופיל עם תמונות ומתהדר בחברים החדשים.
כאשר אתה חבר ברשת חברתית נראה לרגע אחד כאילו הכסף או ההצלחה ממש לא משחקים תפקיד אלה רק מספר החברים שלך, לא? אפשר להבין גם למה, הרי מדובר בסוג של מפגן כוח בכמה חברותי אתה או האם יש לך משהו וירטואלי להציע, שלאחרים אין.
את הקרדיט צריך לתת לתוכניות הריאליטי שהציפו את מרקענו בשנים האחרונות.
כשישבנו בבית וראינו על מסך הטלוויזיה אנשים שמאוד דומים לנו ולא דוגמניות על או שחקנים הוליוודיים מושלמים, הריאליטי אפשר לנו להיות פחות ביקורתיים ויותר בטוחים בעצמנו. ההשלכה לכך יושמה כמעט מייד לאינטרנט המסוגל לספוג הכל. רק בדפי ההיסטוריה נוכל באמת להבין לאן הפתיחות החדשה ותרבות האינטרנט מובילה אותנו כחברה.

לאינטרנט תפקיד חיובי נוסף שתפס תאוצה בזמן האחרון והוא הגישה למאגרי מידע חופשיים כגון ויקיפדיה, אינציקלופדיה חופשית שמעודכנת על-ידי הגולשים לפי ערכים. כך לאט לאט הידע שנצבר במשך השנים על האנושות הופך נגיש לכולם. ולנו מה שנשאר הוא לעשות בו שימוש מושכל.
סקרים רבים על הרגלי הגלישה של הילדים הישראלים מראים בבירור כי האינטרנט הפך ככלי עזר עיקרי ללימודים בבתי הספר.
כאשר נשאלו הילדים מה השימוש הנפוץ ביותר שלהם ברשת האינטרנט? התשובה היתה מעודדת מאוד, מייד לאחר השימוש בתוכנות מסרים מיידיים, הורדה ושיתוף של קבצים הגיע השימוש באינטרנט ככלי עזר לשיעורי הבית. המורים מבינים זאת ומעודדים שימוש באינטרנט כמקום מהימן למציאת מידע חינוכי, ויותר תופס את מקומם של הספרים והספרייה המסורתית.

אחת לכמה שנים נראה כאילו האינטרנט ממציא את עצמו מחדש... אך כנראה שמדובר בהתפתחות טהורה המתאימה את עצמה לעידן החדש, עידן שבו לעת עתה ישנם שני עולמות מקבילים: העולם האמיתי והעולם הווירטואלי. בעתיד הקרוב שני העולמות יתחברו לעולם אחד ואז נדע בדיוק את מקומו של האינטרנט בחיינו.

גנוב את הסרט הזה / אבישי אביטל

דור שלם גדל לתוך מציאות שבה שיתוף קבצים הוא מובן מאליו, כל נער או נערה יודעים למשל שעל בגדים ואוכל משלמים אבל מוסיקה וסרטים מורידים באינטרנט, "כולם עושים את זה"... כאשר תעשיות המדיה נלחמות בשיתוף הקבצים הם נלחמות בעצם קיומו של האינטרנט שהוא שיתוף והפצה של מידע. לכן היום בלתי אפשרי לעצור את תופעת השיתוף באינטרנט, ולשלטונות אין הרבה מה לעשות. המהפכה לשיתוף מידע בעיצומה ולא ניתן לעצור אותה

האם זה דבר טוב או רע שלמכור מדיה ביחידות מוגנות הופך ליותר ויותר בלתי אפשרי?
ערוצי הכבלים של שנות השבעים נחשבו גם הם להפצה לא חוקית של מדיה. מכשירי הוידיאו ובהמשך צריבות הדיסקים גם נחשבו להפצה לא חוקית של המדיה.
העתקה והפצה של מידע התחיל הרבה יותר מוקדם בהיסטוריה, עוד במאה השש עשרה מידע אוכסן מאחורי סורג ובריח.
ברגע שהומצאה מכונת הדפוס, יחסו אותה לעבודת השטן. המדפיסים נרדפו ע"י השלטונות והדפסת המידע התבצעה במחתרת. הציבור היה רעב למידע מודפס והמדפיסים סיפקו את רעבונם. בשלב מסוים הבינו השלטונות כי לא ניתן לעצור את מהפכת המידע המודפס, העתקתו והפצתו לכולם, ולכן הפסיקו לרדוף את המדפיסים. השלטון הוחלף ונולדה תקופה חדשה עם תרבות העיתונות הכתובה והספרים לכל דורש.

הרצון להעתיק אין לו שום קשר לטכנולוגיה אלה לאיך תרבות נוצרה. טכניקת העתקה הובילה אותנו לאן שהגענו. מהרגע שנולד תינוק הוא מעתיק את התנהגות הוריו.
שיתוף הוא לב הקיום שלנו כבני אדם חברתיים. למשל תקשורת שהיא הצורך לדבר או להקשיב היא פעולת שיתוף.
האינטרנט נולד בגלל הצורך שלנו למצוא דרכים יעילות יותר לשיתוף מידע.
רעיון האינטרנט הוא לאפשר לכולם בצורה שווה וללא מרכז שולט לשתף את המידע באותו הזמן וללא מגבלות או שליטה.
כל טכנולוגית רשת האינטרנט בנויה על שמירה לזיכרון, העתקה והפצה למקום אחר ברשת.
אנשים אוהבים ליצור ולשתף והטכנולוגיה הופכת את השיתוף והיצירה לקלה יותר, ברגע שמדיה עולה לאינטרנט מדובר בזמן קצר מאוד עד שהיא תהיה נגישה לכולם.
דור שלם גדל לתוך מציאות שבה שיתוף קבצים הוא מובן מאליו, כל נער או נערה יודעים למשל שעל בגדים ואוכל משלמים אבל מוסיקה וסרטים מורידים באינטרנט, "כולם עושים את זה"... כאשר תעשיות המדיה נלחמות בשיתוף הקבצים הם נלחמות בעצם קיומו של האינטרנט שהוא שיתוף והפצה של מידע. לכן היום בלתי אפשרי לעצור את תופעת השיתוף באינטרנט, ולשלטונות אין הרבה מה לעשות. המהפכה לשיתוף מידע בעיצומה ולא ניתן לעצור אותה.

אז מה צופן העתיד?
האם אנו לפני מהפכה כדוגמת מהפכת הדפוס?
הפחד הגדול של תעשיות המדיה תאמינו או לא זה לא השיר שהורדתם דרך תוכנת שיתוף כזאת או אחרת, אלה שבכל רחבי העולם אנשים יוצרים מוסיקה, סרטים, תוכנות מחשב ועוד... רק כדי ליצור ולא כדי לעשות רווח. טכנולוגיית שיתוף הקבצים והאינטרנט מאפשרת לכל אחד מאיתנו להפוך מצרכן מדיה ליוצר מדיה, זאת התחלה של עיצוב מחדש של התרבות ושל החברה שבה אנו חיים.
בימים אלה אנו לוקחים חלק במהפכה שתעצב מחדש את החברה האנושית ואת תכני המדיה שאנו צורכים. לכל אחד יש את האפשרות לביטוי עצמי, אין מוסדות או חוקים המגבילים אותנו ליצור בדרך שלהם. יצירה נולדת לשיתוף ואין לנו ממה לדאוג אנו החברה האנושית נמצא יחד את הדרך לתמוך ביוצרי המדיה השונים. המדיה בעידן החדש נוצרת כי רצינו ליצור אותה לעצמנו ולא למטרת רווח. אנו יכולים ליצור מוסיקה טובה ותכני בידור אחרים ללא התעשיות הגדולות שכל מטרתן היא רווח.
כולנו חלוצים בעולם שיתוף המדיה החדש, עשית כסף היא לא המטרה ליצירה, אלה היצירה היא המטרה.

בשנת 2006 החלה סידרת סרטים דוקומנטריים בשם "גנוב את הסרט הזה" שבהם מעלים את שאלת הקיום של משתפי הקבצים באינטרנט והאתרים התומכים בהם.

בסרט הראשון מתחילים בעובדה ששיתוף הקבצים החל גל ענק של שינוי בעולם. הסרט צולם בשוודיה ומתמקד בפשיטה המשטרתית על צוות האתר "פירט ביי", בעקבות לחץ תעשיות המדיה בהוליווד על השלטונות בשוודיה. לאחר שסגרו את "פירט ביי", נוצר הד תקשורתי גדול ובלחץ הציבור הותר לצוות האתר להמשיך ולפעול, ולשלטונות נותר רק לעמוד מול הלחצים שהגיעו מהבית הלבן.

הסרט השני בסדרה של "גנוב את הסרט הזה" מרחיב את הנושא ונוגע בליבת התופעה שהיא השינויים הענקיים שאנו חווים ממש ברגע זה בדרך שבה אנו יוצרים, מפיקים, מפיצים וצורכים מדיה. הסרט עוזר עד מאוד לראות בעזרת מומחים והעוסקים בתחום לאן החברה האנושית מתפתחת בכל הקשור לשיתוף מידע. מומלץ לראות

חזרתו של ה"לאוטק" כתובה על הקיר / אבישי אביטל

תפקידה העיקרי של הטכנולוגיה היא ליעל את חיינו ולהפוך אותם לנוחים יותר. אך מתי בעצם אנו נדע שהייעול באמצעות טכנולוגיות מתקדמות הוא עדיין חיוני או שהוא הפך לסכנה? מתי נגיע לנקודת האל-חזור בכל הקשור לטכנולוגיה בחיינו? האם התעשיות המייצרות טכנולוגיות מתקדמות אכן רוצות את טובת המין האנושי או שמטרתן העיקרית היא שליטה?
כמובן שלטכנולוגיה יש גם פן חיובי שכן בעזרתה המדע התקדם מאוד, הרפואה הרבה יותר מדויקת, הצבא והמשטרה משתמשים יותר בטכנולוגיה וכך ניתן לסכן פחות חיי אדם ועוד המון דוגמאות שלא יהיה אפשר להזכיר במאמר קצר זה.

תזכורת: "המהפכה התעשייתית החלה מאמצע המאה השמונה עשרה ועד מחצית המאה התשע עשרה. המהפכה החדירה שכלולים במיכון ובייצור החקלאי והתעשייתי והובילה לעיור בחלק מן האוכלוסייה, ולגידול באופן ניכר במספר התושבים והעלאת רמת ותוחלת חייהם".
כל עוד שהיינו נשארים בנקודה זו הכל יכל להיות טוב ויפה, אבל אנו כבר התקדמנו מאוד מאז, ואין מדובר יותר במעבר מן הכפר לעיר אלה כיצד ניתן לשלוט בנו, החיים בעיר?

כיום הטכנולוגיה הופכת יעילה יותר וקטנה יותר. התחושה הרווחת היא כי הגענו לרוויה טכנולוגית, כלומר, אין אנו ממציאים את הגלגל מחדש, החידושים העיקרים הם בהקטנת הקיים כגון טלפונים סלולאריים קטנים וחכמים יותר, מחשבים ניידים וחזקים יותר וכו'... כאן, עיקר החידוש הוא בשליטה על הקיים.
דוגמה לשימוש נפוץ בטכנולוגיה מתקדמת היא הצבת מצלמות מעקב בכל מקום אפשרי הן מצלמות בכבישים, הן מצלמות המצלמות בני אדם ברחוב והתופעה שהתרחבה מאוד לאחרונה גם בארץ היא הצבת מצלמות מעקב בבתי עסק ומקומות עבודה, כאשר תפקידה הוא כפול לשמש כמצלמת אבטחה מפני גנבות וגם כמצלמת פיקוח על העובדים.

כולנו שמענו את המונח "האח הגדול" צופה, שמקורו מספר ששמו "1984" ונכתב על-ידי ג'ורג' אורוול כבר בשנת 1948, כשלספר ולרעיונות הגלומים בו נודעה השפעה תרבותית עצומה הניכרת עד ימינו אלה. כך למשל, הביטוי "האח הגדול" הפך למטבע לשון, שמשמעותה מצב בו פרטיותם של אזרחי מדינה נרמסים על ידי השלטונות.
כלי מעקב טכנולוגיים כדוגמת המצלמה יכולים גם לשמש אותנו למטרות חיוביות, כגון חקירות משטרה והכנת הוכחות חד-משמעיות כדי להרשיע עבריין או לחילופין לזכות אדם חף מפשע על-ידי תיעוד הנתונים הן ויזואלית והן בתוך מאגר מידע המעיד עבור האדם על מעשיו. אך זאת "עליה וקוץ בה", כי המידע הרגיש יכול לשמש ארגונים כאלה ואחרים למטרות שאינן לטובת האזרח, כגון איסוף מידע למטרת רווח, התחקות אחר הרגלי הצריכה, ריכוזה הדמוגראפי של אוכלוסיה מסוימת או כדי לפגוע ביריב עסקי, בן-זוג במהלך גירושין באמצעות חוקרים פרטיים, פורצי מחשבים ועוד...

הטכנופובים שבינינו ובצדק מבינים את הכוח שניתן לאותו גוף המתחקה אחר פעולותינו ויכול להצליב מידע על פרטיותנו, מידע שלא היינו רוצים שייחשף לעולם.
עו"ד דן אור-חוף כתב במאמר "האח הגדול בשבב קטן": "הטכנולוגיה העלולה להביא לאובדן טוטאלי של הפרטיות. כאשר הגדיר שופט בית המשפט העליון האמריקני לואי ברנדייס, בתחילת המאה הקודמת, את המונח "פרטיות" כ"זכות להיעזב במנוחה", נראה שלא שיער עד כמה תהיה הגדרתו רלוונטית מאה שנה לאחר מכן. החדירה לפרטיותנו באמצעות הטכנולוגיה עלולה להיות חסרת תקדים במימדיה ובעוצמתה. היא איננה מיועדת עוד לחתכי אוכלוסיה מסוימים ומוגבלים בהיקפם, כגון משתמשי האינטרנט, אלא נוגעת לכל אדם. שוו בנפשכם שכל פריט ופריט שאתם רואים, לובשים, עונדים - כולם מכילים שבב אלקטרוני זעיר ובלתי נראה, המסוגל בכל רגע ובכל מקום לשגר מידע רב עליכם למאגרי נתונים מרכזיים, שם ינוצל כדי לנטר את התנהגותכם, כדי לערוך עליכם מניפולציות שיווקיות ופוליטיות וכדי למנוע מכם התנהגות בלתי חוקית או בלתי נורמטיבית".
השבב כבר קיים לספקניים שביניכם וטכנולוגיה זו נקראת

אז מה צופן לנו העתיד? אנו נראה בסביבתנו יותר ויותר תנועות אנטי טכנולוגיות של אנשים שבוחרים כדרך חיים לחיות ללא טכנולוגיה, ולחזור לשיטות הישנות – ה"לאוטק". מנהיגי תנועות אלה, תאמינו או לא, יגיעו דווקא מהתעשייה עצמה, ויגבירו את המודעות לסכנות בכל הקשור למוצרים טכנולוגים וחיוניותם.
לדוגמה האם התקנת מצלמה אלחוטית בחדר ילדים או השיחה שאני מקיים בטלפון הסלולארי שווה את החשיפה לקרינה הבלתי מייננת והסיכון לחלות בסרטן? האם המחשב החדש שקנית לילדים אכן משמש לפעילות מעשירה או שמסכן אותם בהכרות מקרית עם פדופיל באינטרנט? ועוד...

כשנעצור מ"ריצת האמוק" לכיוון הקדמה, הטכנולוגיה וההייטק, ונתחיל להרהר במהותן, לאחר שנכנסו לחיינו במהירות כל-כך גדולה. נתחיל להבין ולהפנים את גודל השינוי שהביאה איתה הקדמה. רק אז יהיה ניתן לבצע החלטות יותר מושכלות בכל הקשור לשימוש במכשירים שאותם היא מולידה. צריך תמיד לזכור לשאול שאלה אחת בסיסית – האם אני באמת צריך את זה?

ראו הוזהרתם! / אבישי אביטל

בכל עידן לחברה האנושית יש סיפור על סוג של צריכה אשר עומד על קו התפר שבין ההנאה לבריאות שלנו, לדוגמה, עישון הטבק. תקופת השיא של עישון הטבק תיזכר תמיד בשנות החמישים, באותם שנים נתנו לגיטימציה חברתית לעישון הטבק בכל דרך אפשרית.
לאחר מספר דורות גילינו כי העישון מזיק מאוד לבריאות. בשנת 1983 נחקק חוק למניעת העישון הכפוי במקומות ציבוריים ומסעדות. זאת ועוד בשנים האחרונות חייב המחוקק פרסום על קופסאות הסיגריות ובו אזהרה מפורטת על הסכנות שבעישון הטבק. המודעות גברה ואסור היה לפרסם את הסיגריות בכל המדיות. חברות הטבק שמכניסות סכומי עתק לחשבון הבנק שלהן ממכירת הסיגריות עשו הכול כדי להמשיך להרוויח, ותמיד מצאו רעיונות לשווק את הסיגריה. לדוגמה, באמצעות סרטים בעלי תקציבים ענקים המספרים על תקופות קודמות בשנות השישים והשבעים שבהם העישון היה מותר וכולם עישנו בכל מקום אפשרי, כך עקפו החברות את איסור הפרסום ושחקנים הוליוודיים נחשקים נראים בהם עם סיגריה בפה כדי לשמש "השראה" לדור הצעיר ולחזק את דור המעשנים הקיים. דוגמאות לסרטים מסוג זה: "אמריקן גנסטר", "השתולים", "שומר המדינה" ועוד...

לאחר מספר רב של אנשים שתבעו בבתי משפט את המסעדה שבה ישבו ולא אכפו את החוק למניעת העישון הכפוי, נעשה שינוי בחוק בשנת 2007, שאוסר באופן מפורש את העישון בכל מקום ציבורי, כגון: מסעדות, מקומות עבודה, פאבים, מועדונים וכו'...
כיום החוק מיושם כמעט במלואו וסקרים רבים מעידים כי הלחץ החברתי והמודעות הגוברת לסכנות העישון עושים את שלהם וישנה ירידה משמעותית במספר האנשים שמעשנים בכלל.
אנשים החלו לשנות את מנהגיהם בכל הנוגע לעישון למשל ליד הילדים או ליד אנשים שאינם מעשנים כדי לא לגרום לעישון פסיבי.

קשה שלא לראות את הדמיון שבין התהליך שעברנו כחברה עם העישון לתהליך שאנו עוברים עם השימוש במכשיר הסלולארי.
מחקרים רבים מעידים על סכנה ברורה בשימוש בטלפון הסלולארי בגלל הקרינה הבלתי מייננת במרחבים סגורים, אשר גורמת לבעיות בריאותיות. בדיוק כמו שקרה עם העישון.
חשוב מאוד להדגיש כי ישנם מחקרים רבים בנושא הקרינה הבלתי מייננת, וחלקם טוענים כי אין סיכון של ממש בשימוש בטלפון הסלולארי... מעניין! כדאי לבדוק מי מממן את המחקרים האלה.
ניתן לראות דמיון רב בדרך שבה החברה המערבית וראשיה מתנהלים למול חברות ענק כגון יצרניות הטבק ועדכני להיום חברות הסלולאר.
אתמול העישון היה לגיטימי כי מישהו נהנה מהכספים הרבים שנכנסו לכיסו בזמן שחברות הטבק זיהמו לנו את הריאות והפכו אותנו למכורים. וכיום חברות הסלולאר שפוגעות שוב בבריאותינו ומוכרות לנו מחקרים שמומנו על-ידם הטוענים כי השימוש במכשיר הסלולארי אינו מזיק לבריאות.
לא אתפלא אם בעוד מספר שנים הילדים שלנו היכנסו למקומות ציבוריים ובהם שלטים שכתוב עליהם כי השימוש בטלפון סלולארי מסרטן, ועל מכשירי הסלולאר תהיה מדבקה המפרטת בשפות שונות על נזקי שימוש השיחה בנייד.
חבל רק שיהיה כבר מאוחר ואנו שוב כחברה נהיה חייבים לעבור את התהליך הארוך והכואב של גמילה ממוצר שניתן היה לחיות בלעדיו. ראו הוזהרתם!

זהירות "דבורה" לפניך

באדיבות אתר הבית של משטרת ישראל
הבוקר תכניס המשטרה לשירות מבצעי את מכשיר ה-בי3, המכונה "דבורה". מדובר במד מהירות שיותקן על מרבית הניידות של משטרת התנועה הארצית ומאפשר למדוד את מהירות הנסיעה של כלי רכב, מכל הצדדים וגם תוך כדי נסיעה של הניידת.
מספר מכשירים נרכשו כבר לפני כשנה ועברו סדרת מבחנים במכון התקנים, בטכניון ובפעילות בשטח. כעת, לאחר שהתקבלו האישורים להפעלתו של ה"דבורה", הוא יוכנס החל מהבוקר לשימוש מבצעי ביחידות משטרת התנועה הארצית.
המשטרה רכשה 36 מכשירים, ובשבועות הקרובים היא אמורה לרכוש עוד כמה עשרות, כשהמטרה היא לצייד את מרבית ניידות משטרת התנועה הארצית במכשירי "דבורה למכשיר יש שתי אנטנות זעירות, המונחות על גג הניידת ושולחות קרן לייזר לפנים ולאחור. הקרן מודדת את מהירות הנסיעה של כלי הרכב הנוסעים בכביש ומתבייתת על רכב שנוסע במהירות הגבוהה מהמותר.
ברגע שהקרן ננעלת על רכב שמבצע עבירת מהירות, היא משדרת לשוטר שבניידת נתונים לגבי המהירות, נתיב הנסיעה של הרכב ומיקומו ביחס לניידת. כל שנותר לשוטר הוא לעצור את נהג הרכב, להציג בפניו את נתוני המדידה ואחר כך לרשום לו דוח.

ה"דבורה" פועל ביעילות גם כאשר מופעלים כנגדו מכשירים לשיבוש או גילוי של רדארים. "אי אפשר לשבש את פעילות המכשיר, מה עוד שהוא גם מצביע לשוטר שבניידת האם לרכב מסוים יש משבש או מגלה רדאר", אומר סגן ניצב יחיאל בן יאיר, ראש מדור טכנולוגיה באגף התנועה של המשטרה. "מדובר במכשיר אמין במיוחד שעבר בחינות עד אשר הוכנס לשימוש מבצעי". לדבריו, המכשיר יעיל במיוחד לכבישים בצפון ובדרום, כמו כביש הערבה, משום שהמכשיר מאפשר למדוד את מהירותם של רכבים שנמצאים במרחק של עד קילומטר מהניידת. "עוד לפני שהנהג רואה את הניידת, המכשיר מזהה את מהירות נסיעתו ", אומר בן יאיר. "המכשיר הזה אמור לשנות את שיטת אכיפת המהירות של המשטרה בכבישים. הוא יחליף בהדרגה את המכשירים הקודמים שהשתמשנו בהם - הוסקאר, ה-אף6 ואת מד הלייזר.
ראו הוזהרתם!

חפש בבלוג זה