וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם סִיוָן / דביר אביה

עזרנו בשם ה' עשה שמים וארץ

"הִמְלִיך אוֹת ז' בְּהִילּוּךְ / וְקָשַׁר לוֹ כֶּתֶר / וְצֵרְפָן זֶה בָּזֶה /
וְצָר בָּהֵן תְּאוֹמִים בְּעוֹלָם / סִיוָן בְּשָׁנָה / וְרֶגֶל שְׂמֹאל בְּנֶפֶש זָכָר וּנְקֵבָה". [ספר יצירה פרק ה].

א. חיבור שמים וארץ. בטרם נבאר את העבודה המיוחדת לחודש זה, עלינו בקצרה את אשר למדנו בחודשיים הקודמים: חודש ניסן הוא זמן שבו מתגלה בעולם חסד מיוחד של השם יתברך, סיוע אלוקי מיוחד המלווה את ישראל (בכלל ובפרט) בתחילת הדרך. זהו זמן שבו מאירים הרעיונות הגדולים, טרם ההיתקלות בקשיים מעשיים. לעומת זאת, חודש אייר הוא חודש שבו נדרשת מן האדם גבורה. בחודש זה עובר האדם מלחמת עמלק פרטית מול יצרו הרע, והוא נדרש להתמודד ולהשיב מלחמה. זהו זמן שבו פוגש האדם את כל פרטי הפרטים שבמציאות המעכבים את הרעיונות הגדולים מלצאת אל הפועל. חודש סיון הוא חודש של תפארת [מהרח"ו. ואגב, בספרים הקדושים מובא שישנו קשר הדוק בין מידת התפארת לבין התורה]. מידת התפארת כוללת ומאחדת את החסד והגבורה. בחסד ללא גבולות, או בדין וגבורה ללא שמץ של ויתור לא יכול העולם להתקיים. מידת התפארת ממזגת ומשלבת את החסד והגבורה באופן ראוי, לכן היא נקראת גם "אמת". נסביר כעת בעזרת השם יתברך שני אופנים בהם בא לידי ביטוי השילוב בין חסד וגבורה בעבודת השם יתברך. האופן הראשון: האדם מבין כי כל הצלחתו היא מתנה מאת השם יתברך (חסד), אך הדבר אינו מונע ממנו מלהשתדל כמיטב יכולתו בעבודת השם (גבורה). עבודה זו באה לידי ביטוי במתן תורה (תפארת), שבו מצד אחד השם יתברך הוא לבדו נותן התורה, ומצד שני ישראל עושים כמיטב יכולתם הכנה לקבלת התורה. האופן השני: האדם משלב בין הרעיונות הגדולים (חסד) לבין הפרטים הקטנים (גבורה), ומוצא את שביל הזהב ביניהם (תפארת). זהו בעצם תפקידה של התורה, ללמדנו כיצד ליישם באופן מעשי את הרעיונות הגדולים במציאות הצרה והמוגבלת. לכן היא נקראת תורה, על שם שהיא מורה את הדרך. וכן הלכה נקראת כך, מכיוון שהיא מלמדת אותנו כיצד ללכת ולהתנהל בצורה הנכונה, הטובה והשלימה ביותר. לפי זה נוכל להבין מעט את המנהג לאכול מאכלי חלב בשבועות. לגבי החלב אמרו חז"ל (נדה ט.) "דם נעכר ונעשה חלב". נוזל הדם מסמל את מידת הגבורה, וכאשר הוא נהפך לחלב, מסמל הדבר נטייה כלפי החסד. החלב, נמצא בין הגבורה (דם) ובין החסד, וזה עניינה של מידת התפארת (כמו כן, הצירוף המיוחד לחודש זה הוא "יְדֹתָיו וּלְצֶלַע הַמִּשְׁכָּן הַשֵּׁנִית" (שמות כו יט-כ), אותיות י"ו מסמלות חסד והשפעה, ואותיות ה"ה מסמלות גבורה והגבלה, ושתי "קבוצות" אלה דבוקות זו לזו, בבחינת תפארת).

ב. אוֹת ז'. לשמהּ של האות ז', ישנן שתי משמעויות: מזון (ודרך אגב, אצל התימנים נקראת אות זו "זן") וכלי נשק. שתי משמעויות אלה בעצם רומזות לחסד וגבורה. מזון הוא חסד ושפע, כפי עניינו של חודש ניסן. וכלי נשק משמש לגבורה ומלחמה, כפי עניינו של חודש אייר. חודש סיון, שבו נתנה התורה, מאחד את החסד והגבורה: התורה מהווה מזון רוחני לנפש, והעוסק בה כראוי זוכה גם לשפע מזון גשמי (רמב"ם, תשובה, ט א). כמו כן, התורה מהווה כלי נשק כנגד היצר הרע (עיין קידושין ל:), והעוסקים בה כראוי זוכים להינצל אף ממלחמות גשמיות (רמב"ם שם). כאמור, שילוב נכון בין החסד והגבורה מאפשר לאדם להוציא את הדברים אל הפועל בצורה נכונה ומאוזנת. האות ז' רומזת למעשה, שהרי עולם המעשה כולו בנוי על המספר שבע: שבעת ימי השבוע, שבעת צבעי הקשת,שבעה סוגי תווי נגינה, ועוד (כמו כן, מידת המלכות, שעניינה הוצאת הדברים אל הפועל באופן מעשי, היא המידה השביעית) ["אין מזל לישראל"].

ג. הִילּוּךְ. ההילוך מציין את הוצאת הדברים לפועל באופן מעשי, והוא נעשה ברגליים שהן החלק האחרון והתכליתי בגוף האדם.
ד. תְּאוֹמִים. בזוהר הקדוש (חלק ב' עח:) מובא, כי מזל תאומים רומז לתורה שבכתב ותורה שבעל פה, שנתנו בהר סיני. התורה שבכתב מבטאת את הרעיון של חודש ניסן, היא מסמלת את הרעיונות הגדולים והקווים הכלליים, והיא גם ניתנה בשלמות מאת השם יתברך. לעומת זאת, התורה שבעל פה מבטאת את הרעיון של חודש אייר, יש בה ירידה לפרטים הקטנים, התמודדות עימם ב"מלחמתה של תורה" ועבודה רבה מצד האדם. העובדה ששתי התורות נתנו יחד כיחידה אחת (שהרי אנו אומרים "מתן תורה" ולא "מתן תורות"), מורה על כך ששתיהן צריכות להיות משהו אחד, וזה עניינו של חודש סיון, כפי שנתבאר לעיל (דרך אגב, מזל תאומים הוא המזל הראשון שבו ישנה צורת אדם, והוא גם החודש השלישי שבו ניכר עובר בזמן ההריון, דבר אלו רומזים לשלמות מסויימת הקיימת בחודש זה).

ה. סִיוָן. שם החודש רומז ל"מדבר סין", "מדבר סיני", שבו קבלו ישראל תורה [אין מזל לישראל].

ו. רֶגֶל שְׂמֹאל. כזכור, האיבר בגוף הקשור בחודש ניסן היה רגל ימין, הרגל שבה מתחילים לצעוד. רגל ימין היא גם הרגל שבה מדלגים, והיא רומזת להנהגה של השם יתברך בחודש ניסן בפסיחה ובדילוג, בחסד שלא כפי מעשינו. אמנם, אי אפשר ללכת ברגל אחת. חודש סיון מסמל את ההליכה היציבה בשתי רגליים, את ההתקדמות היום יומית בעבודת השם יתברך, בעקביות והתמדה, וזאת לאחר שקנה האדם בנפשו את ההכרה בחסד השם יתברך (ניסן), ואת הנכונות להילחם למען עבודתו (אייר).

בעזרת השם נעשה ונצליח! חודש טוב!

וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם - אִיָּיר - חֹדֶשׁ זִו / דביר אביה

עזרנו בשם ה' עשה שמים וארץ

"הִמְלִיך אוֹת ו' בְּהִרְהוּר / וְקָשַׁר לוֹ כֶּתֶר / וְצֵרְפָן זֶה בָּזֶה /
וְצָר בָּהֵן שׁוֹר בְּעוֹלָם / אִיָּיר בְּשָׁנָה / וְכוּלְיָא יְמָנִית בְּנֶפֶש זָכָר וּנְקֵבָה".
[ספר יצירה פרק ה]

א. לקנות יציבות. כבר דיברנו על כך, שחודש ניסן הוא חודש של התחלה בו זוכה האדם לסיוע מיוחד מאת השם יתברך. השלב הבא הוא חודש אייר, בו נלקח מן האדם אותו סיוע מיוחד, יציבותו מתערערת, והוא נדרש כביכול לקנותה מחדש בעצמו, תוך התמודדות עם קשיים וניסיונות. (על הפסוק "הוּא יְנַהֲגֵנוּ עַל מוּת" (תהלים מח טו), דרשו חז"ל (ויקרא רבה יא ט) שהשם יתברך מנהיג אותנו כאותן עֲלָמוֹת (=נערות צעירות). וביאר הבעל שם טוב הקדוש, שהדבר דומה לאב המלמד את בנו ללכת, שבתחילת הדרך הוא אוחז בידו, ואט אט, ככל שהבן מתקדם הוא נותן לו ללכת לבדו ומשגיח עליו מרחוק שלא ייפול. חודש ניסן מבטא את תחילת הדרך, ואז ישנו סיוע מיוחד ו"צמוד" של השם יתברך. חודש אייר מבטא את השלב הבא, כאשר השם יתברך כביכול "עוזב" את האדם ונותן לו להתמודד בעצמו). העבודה המיוחדת לחודש זה באה לידי ביטוי גם בדברי ימי עם ישראל: בחודש אייר הייתה מלחמת עמלק [בני יששכר], ובה הצליח עמלק לפגוע באותם ש"שלא היה בם כח ללכת" (ראב"ע דברים כה יח), וכל אדם מישראל עובר בחודש זה מלחמת עמלק פרטית. כמו כן, בחודש אייר החלה בנייתו של בית המקדש (הראשון. מלכים א, ו א), משכן הקבע להשראת השכינה (שלא כמו המשכן במדבר, שהוקם בחודש ניסן, והיה זמני ארעי ונודד). גם בעבודת האדם, בניית משכן של קבע בלב האדם להשראת שכינתו יתברך, באה מתוך כך שהאדם מתאמץ ומשקיע בעבודת השם, ולא מתוך מתנות רוחניות ששולח השם יתברך. השבט הקשור בשורשו לחודש זה (ע"פ האריז"ל), הוא שבט יששכר שתכונתו המיוחדת היא "וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל" (בראשית מט טו). על כל אדם מישראל, לאמץ לעצמו תכונה זו, ובייחוד בחודש זה. הטעימה מטוּב השם בחודש ניסן, אמורה להביא ולהוביל את האדם לנכונות לקבלת עול מלכות שמיים אמיתית. הצירוף המיוחד לחודש זה הוא "כִּי אִם בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי" (ירמיהו ט כג). ואולי הוא מרמז לכך, שהאדם אינו יכול להתהלל במה שניתן לו במתנה בימי ניסן, אלא בעבודתו הקשה בחודש אייר.

ב. אוֹת ו'. האות ו' רומזת לשש קצוות שיש במציאות: ימין ושמאל, פנים ואחור, מעלה ומטה [מהר"ל]. כפי שאמרנו, יציבותו של האדם מתערערת בחודש זה, ולכן הוא מבולבל ומתלבט בין הכיוונים השונים והצדדים השונים במציאות (לא בכדי מספרם של סדרי המשנה הוא ששה. גם הם מבטאים רעיון דומה. הם עוסקים בשש הקצוות של המציאות הרוחנית: טמא וטהור, מותר ואסור, כשר ופסול [ליקוטי מוהר"ן]). כמו כן, המילה וו משמעותה קרס שמחבר בין דברים. חודש אייר הוא זה המחבר בין ההארה הגדולה שזכינו לה בחודש ניסן לבין מתן תורה, הוא הזמן שבו אנו מכינים את עצמנו לקבל תורה מתוך כל מה שזכינו לו בחודש ניסן (ועוד מובא בספרים, כי האות ו' רומזת למידת האמת, חותמו של הקדוש ברוך הוא, בחודש זה יכול האדם לזכות להגיע לידי קניינים אמיתיים בנפשו).

ג. הִרְהוּר. כאשר האדם מהרהר אחרי מישהו או משהו, הרי שהוא מצוי בספיקות לגבי אותו הדבר. כח ההרהור תופס מקום נכבד בחודש זה, שבו מתערערים היציבות והביטחון שחש האדם בחודש ניסן (ידועים דברי חז"ל (ברכות יב:), שאין אדם ניצול מהרהור עבירה בכל יום. ואם בכל יום הדבר כך, על אחת כמה וכמה בזמנים של מלחמת היצר כמו חודש זה). אמנם, חשוב מאוד לזכור, כי ההרהור מהווה הזדמנות לצמיחה. כאשר האדם מתמודד עמו, הדבר בונה ומחשל אותו, ומביא אותו למקום אמיתי יותר.

ד. שׁוֹר. מזלו של חודש ניסן הוא טלה רך הזוכה לטיפול מסור של הרועה. לעומת זאת, מזלו של חודש אייר הוא השור, הטלה שהתבגר ומעתה הוא מקבל עליו עול של עבודה מפרכת בשדה. לעומת זאת, השור הוא גם אחד מאבות הנזיקין (בבא קמא פרק א משנה א). אופן ההתמודדות של האדם בחודש זה קובע האם יהיה עבד השם המביא תועלת, או עבד היצר הרע המביא נזק (בעיקר לעצמו).

ה. אִיָּיר. המילה "אייר" היא מן "המילות ההפוכות" והיא מלשון ראייה. בחודש ניסן כאשר יצאו ישראל ממצרים, לא העריכו כראוי את הניסים והנפלאות, וייחסו אותם למדרגתם. אולם באייר, בזמן ההתמודדויות הרוחניות השונות (מלחמת עמלק וכדו'), הבינו היכן הם באמת נמצאים מבחינה רוחנית, ושכל מה שאירע בחודש ניסן היה ברחמיו וברוב חסדיו של השם יתברך. כך הוא גם בעבודתו הרוחנית של כל אדם מישראל. כאשר הוא נמצא בתחילת הדרך, בבחינת ניסן, הוא מייחס את הדברים לעצמו. אולם, אחר כך, כאשר מתחילים הקשיים והמצב הרוחני שחשב שהוא נמצא בו מתחיל להתערער, הוא רואה את הדברים בצורה מפוכחת, ומכיר ביד השם יתברך המוליכה אותו (נקודה זו קשורה גם במזל החודש, השור. ראשית, תכונתו של השור היא ידיעת והכרת קונו, כמאמר הכתוב (ישעיהו א ג) "יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ". כמו כן המילה "שור" זהה באותיותיה למילה "שוּר", שמשמעהּ "רְאֵה". ועוד יש להוסיף שהשור נקרא בקר, מלשון בקרה והבחנה [שם משמואל]). חודש אייר נקרא גם "חֹדֶשׁ זִו" (מלכים א, ו א), וזאת מכיוון שזיו החמה מתחזק בו. בחודש ניסן האדם זוכה לחסדי השם יתברך, ואז עבודתו היא בבחינת לבנה המקבלת את אורה מן השמש, אולם בחודש אייר על האדם להילחם את מלחמת עמלק, להיות אקטיבי ומשפיע, ואז עבודתו היא בבחינת חמה המשפיעה ומאירה. עבודת חודש אייר באה לידי ביטוי חזק במרכז החודש, בפסח שני, שהוא חג של התקרבות להשם יתברך גם לאחר שהייה והתמודדות עם טומאה או ארץ (גשמיות) רחוקה.

ו. כּוּלְיָא יְמָנִית. אמרו חז"ל (ברכות סא.), שכליותיו של האדם יועצות לו, והכליה הימנית יועצת עצות טובות. במיוחד בחודש כזה, שבו ישנה מלחמה רוחנית חזקה, זקוק האדם לעצה והדרכה. לא כדאי להסתפק רק במוסר הכליות הטבעי שלנו. מומלץ לפנות להשם יתברך ולאדם גדול בתורה וביראת שמיים, ולבקש מהם סיוע והכוונה.

בעזרת השם נעשה ונצליח! חודש טוב!

מיסודו של הגרעין התורני "דביר אביה"לקבלת העלון בדוא"ל: LikratShabat1@gmail.com

וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם נִיסַן חֹדֶשׁ הָאָבִיב

עזרנו בשם ה' עשה שמים וארץ

"הִמְלִיך אוֹת ה' בְּשִׂיחָה / וְקָשַׁר לוֹ כֶּתֶר / וְצֵרְפָן זֶה בָּזֶה /
וְצָר בָּהֵן טָלֶה בְּעוֹלָם / נִיסָן בְּשָׁנָה / וְרֶגֶל יְמִין בְּנֶפֶש זָכָר וּנְקֵבָה" [ספר יצירה פרק ה]

א. להתחיל מחדש ראש חודש ניסן הוא היום בו החלה בריאת העולם. בכל שנה ושנה, כאשר מגיע חודש זה, קיימת הארה מיוחדת של התחדשות. כל אדם מישראל הוא בבחינת "עולם קטן", ובחודש ניסן ישנה הזדמנות מיוחדת עבורו לברוא את עולמו מחדש. ראש חודש ניסן הוא גם היום שבו החלה הכהונה והעבודה במשכן. על כל יהודי מוטלת המשימה לבנות בלבו משכן להשם יתברך, ולהיות הכהן הגדול המשרת בו. כאמור, חודש ניסן הוא הזמן בו החלה עבודת המקדש בעולם, והוא גם הזמן המסוגל לכך באדם. בניסן, זמן הגאולה, נפתח ליבו של האדם (שסגור בדרך כלל כדי שלא יתקרבו אליו כוחות חיצונים, ובזמן הגאולה אינם רשאים להתקרב ללב האדם). יש בכך הזדמנות נפלאה להתחלה חדשה. אמנם, מאחר שלב האדם פתוח בחודש זה, צריך הוא להיזהר שלא להכניס אליו כוחות חיצוניים של אהבת העולם הזה. הכנסת טומאה ללב כמוה כהכנסת טומאה למקדש. מאחר שהלב פתוח, קל להכניס בו דברים שאינם בקדושה, ויש להיזהר מכך [שם משמואל].

ב. אוֹת ה' שם הוי"ה מרמז על מדרגות רוחניות שונות בהן מטפס האדם בדרכו אל השם יתברך. האות ה' היא האות האחרונה בשם הוי"ה, ולכן היא מסמלת את ההתחלה השלב הראשון בעליית האדם מלמטה למעלה, מגשמיות לרוחניות.

ג. שִׂיחָה ההתחלה והיסוד של יצירת קשר, מכל סוג שהוא, עם אדם אחר, היא באמצעות שיחה. אפילו ברית הנישואין, שהיא הקשר המחייב והעמוק ביותר במסגרת החיים בעולם הזה, מבוססת ומיוסדת על שיחות בין בני הזוג שהובילו אותם להחלטה להינשא זה לזו. גם לאחר הנישואין, עומק ויציבות הקשר נקבעים בעיקר לפי אופי השיחה והתקשורת בין בני הזוג. גם אדם המבקש ליצור קשר עם השם יתברך, עליו לפתוח בשיחה, "ואין שיחה אלא תפלה" (ברכות כו:), כלומר, המושג שיחה בטהרתו ושרשו הוא שיחה לפני השם. השיחה היא יסוד הקשר עם השם יתברך גם מכיוון נוסף: סיפור בנפלאות השם יתברך והכרת טובה היא היסוד והשורש לכל עבודת השם. מבלי להכיר ב"נפלאותיך וטובותיך שבכל יום עמנו ערב ובוקר וצהרים" (תפילת עמידה), יקשה על האדם לעבוד את השם יתברך כראוי. כח השיחה והדיבור, המיוחד לחודש ניסן מתגלה בעוצמתו בנקודת השיא של החודש, בחג הפה סח (שחל בט"ו לחודש), שעיקרו היא ההגדה [אין מזל לישראל]. (נקשר את מושג השיחה ליסודות האחרים של החודש. המילה "שיחה" מבטאת גם דיבור וגם הליכה ("רגל ימין"). את הפסוק "וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה" (בראשית כד סג). פירש רש"י: "לשון תפלה". וראב"ע פירש: "ללכת בין השיחים". כמו כן, אות ה' האחרונה של שם הוי"ה עניינה תפילה).

ד. טָלֶה טלה הוא קטן ורך, והוא מסמל את תחילת דרכו הרוחנית של האדם (ע"פ תנחומא האזינו א). לטלה ישנה הכנעה בפני הרועה, וזהו גם היסוד לעבודה רוחנית, יראת שמיים והכנעה בפני השם יתברך. טלה הוא הראש והיסוד לכל המזלות. כאשר האדם זוכה בו להכנעה בפני השם יתברך, הדבר ילווה אותו לאורך השנה כולה, בכל תהפוכות גלגל המזלות [ע"פ שם משמואל].

ה. נִיסָן פירוש שם החודש הוא "הנס שלנו", שגאולת ישראל היא בחודש זה [שם משמואל]. נֵס פירושו דגל גבוה שנראה לעין כל, וניסן הוא זמן מסוגל לניסים גלויים שלמעלה מהטבע והשכל, גם בעבודתו הרוחנית של האדם [ע"פ בני יששכר]. בתחילת דרכו הרוחנית, זוכה האדם לסייעתא דשמיא מיוחדת. "בא ליטהר מסייעים אותו" (שבת קד.). "ניסן" הוא גם מלשון "ניצן". בחודש זה החלו ניצני הבריאה, וכן מידי שנה בשנה יש בו פריחה, התחדשות והנחת יסודות לעבודה הרוחנית במשך השנה כולה (יש להוסיף, שהשבט הקשור באופן מיוחד לחודש זה הוא שֶׁבֶט יְהוּדַָה, המסמל תשובה והתחדשות (גם אצל יהודה, וגם אצל דוד)). על כך מרמז גם השם "חדש האביב", חודש של צמיחה, בגשמיות וברוחניות ("אָבִיב" פירושו ראשית צמיחת התבואה). המילה "אביב" מתחילה לפי סדר הא"ב (בניגוד ל"תשרי"), הדבר מרמז לתחילת דרכו הרוחנית של האדם, בה כביכול העניינים הולכים "חלק". זהו החסד של ההתחלה, לפני שהעניינים מתחילים להסתבך... (גם צירוף החודש הוא יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם וְתָגֵל הָאָרֶץ, שם הוי"ה כסדרו. צירוף זה "ממונה" על חודש ניסן ועל מזל טלה ועל החיים [אוצר ה']). כמו כן, המילה "אביב" היא נוטריקון "אָב י"ב", אָב ויסוד לשנים עשר החודשים הבאים. לרעיון זה רומז גם הביטוי "רֹאשׁ חֳדָשִׁים" (שמות יב ב). (אגב, בספר התודעה הביא דבר פלא בעניין היות חודש ניסן היסוד והשורש לשנה כולה: "זכי הראוּת שבין הצדיקים רואים בכל יום מן הימים האלה (י"ג ימים ראשונים של ניסן) את המאורעות העתידים להתרחש בכל חודש המכוון נגד היום ההוא. אומרים עליו על צדיק אחד, שהיה כותב ברוח קדשו בימים אלה מה יהיה בחדשים הבאים, כל יום והחודש המכוון כנגדו. ובאותה שנה שנתבקש בה לישיבה של מעלה כתב רק עד יום חמישי בניסן, ונפטר לעולמו בחודש החמישי, שהוא חודש אב").

ו. רֶגֶל יְמִין רגל ימין מסמלת ומציינת את תחילת ההליכה. האדם נדרש בהליכתו לפנות תמיד ימינה ("כל פינות שאתה פונה לא יְהוּ אלא דרך ימין" (יומא טו:)). הנעל הננעלת ראשונה היא נעל ימין, וכן מובא בספרים, שחתן יתחיל את הליכתו לחופה ברגל ימין [עלת חדש בחדשו]. כמו כן, רגל ימין מורה גם על הליכה בכיוון הנכון. להליכה מסוג זה זוכים "הַהֹלְכִים בְּתוֹרַת ה'" (תהלים קיט א), על ידי שיחה בתורה ותפלה. ישראל במצרים נצטוו לאכול את קרבן הפסח "נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם" (שמות יב יא), אף על פי שהיציאה ממצרים הייתה רק ביום. טעם הדבר הוא, שעבודת השם המיוחדת לחודש זה, היא הנכונות להתחיל וללכת אחרי השם יתברך, "לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר" (ירמיה ב ב). (אותה קבלת עול מלכות שמים, גם היא רמוזה באות ה' האחרונה בשם הוי"ה, מידת המלכות) [פרי צדיק]. בעזרת השם נעשה ונצליח!

לקראת שבת טועמיה חיים זכו. מיסודו של הגרעין התורני "דביר אביה".

לקבלת העלונים בדואר אלקטרוני, נא לפנות ל- LikratShabat1@gmail.com