האם חווית כתיבת יומני הרשת (הבלוג) נמצאת בסכנה? לאחרונה נראה כי אנשי התקשורת המסורתית, פוליטיקאים ופעילים חברתיים החלו להשתלט על סוג מדיה זה, ויחד איתם מגיעה גם הציניות האופיינית להם. כתיבת בלוג החלה על-ידי נערות ונערים בגיל ההתבגרות ואנשי מחשבים, ומהר מאוד הפכה פופולארית גם עבור אחרים ככלי להפצת מידע בתחומים שוניםעד שנת 2005 הסטטיסטיקות הראו כי מדובר בחתך אוכלוסיה צעיר ונשי כציבור מובהק הכותב לאתר משמעותי אחד המאגד את הבלוגים השונים. מאוחר יותר החלו לצוץ יותר אפשרויות לכתיבת בלוג באינטרנט כאשר ביניהם בלוגר של חברת גוגל המאפשר הקמת בלוג בפורמט סגור, ווורדפרס המאפשר הקמת בלוג עם תבנית חופשית המבוססת על מאגר מידע ומתאכסנת על שרת מחשב של חברה "מארחת".
כיום קיימים ברשת האינטרנט הישראלית כ-150,000 בלוגים פעילים בקהילת הבלוגספירה, אך בשנים האחרונות התמונה השתנתה בכל הנוגע לאפיון הבלוגר הממוצע...
אם בעבר הבלוגרים בחרו לכתוב מתוך תמימות מסוימת ורצון לתקשר על חשבון חשיפת פרטים אישיים או שיתוף מידע לטובת הכלל, אז כיום הבלוגר הפך את כתיבה באינטרנט לכלי לגיטימי המשפיע על סדר היום הציבורי.
ישנם מרכיבים נוספים התורמים להעצמת כוחו של הבלוג, כגון: דור חדש שניזון מהאינטרנט כמקור למידע מהימן (הישראלי מבלה כ-4 שעות בממוצע ביום בגלישה באינטרנט), התקשורת המסורתית שמאבדת מכוחה ואמינותה, "כללי המשחק" של התקשורת נחשפים יותר ויותר בעקבות הקלות שמעניק האינטרנט בהפצת המידע.
זאת ועוד שהבלוגר הישראלי צובר יותר כוח כאשר הוא מתאגד בבלוג אחד יחד אם מספר בלוגרים משמעותיים, כגון בלוגים פוליטיים: "עבודה שחורה", "משמר הכנסת" ו"לחץ חברתי".
האינטרנט תמיד שימש כאלטרנטיבה לאנשים מוכשרים, המאפשר להם לפרוץ עם החומרים שלהם. יש המון דוגמאות לאנשים מוכשרים שפרצו לתודעה הציבורית, אך התחילו את דרכם בפרסום חומרים באמצעות אתרי אינטרנט, בלוגים ופורומים שונים. דוגמה אחת עדכנית ולאו דווקא מעולם הבלוגספירה היא של הזמר והיוצר יוני בלוך שפרץ לתודעה הציבורית לאחר שפרסם את שיריו באתר האינטרנט "במה חדשה", המאפשר לאמנים מתחילים לפרסם את יצירותיהם בתחומי המוזיקה וכדומה. דרך האתר שמעה בתו של מנכ"ל חברת התקליטים NMC את שיריו של בלוך, התלהבה מהם וסיפרה אודותיהם לאביה. תוך זמן קצר החלו שיריו של בלוך להיות מושמעים בתחנות הרדיו (ערך: יוני בלוך, ויקיפדיה).
חשוב שנזכור כי הצלחתו הגדולה של הבלוגר היא בכך שהתבסס על עקרונות של שיתוף הדדי, הרמוניה וללא חובות חברתיות לעומת התקשורת המסורתית שמתאפיינת בהתנהגות בירוקרטית או אישית. זאת ועוד שהעיתונות המודפסת החלה כבר לייעד את עצמה לקהל קוראים אליטיסטי יותר (Paw research, 2006). לעומת הבלוגרים שמכוונים מראש לקהל קוראים של אזרחים מן השורה, וללא פרשנות (as is).
במידה והמגמה של כתיבת בלוגים על-ידי עיתונאים ופוליטיקאים או בשמו החדש הבלוגספירה העיתונאית תמשיך, נראה כי בציניות האופיינית להם תחל גם תחרות על איכות וכמות הכתיבה שלא היו לפקטור עבור הבלוגר המצוי.
בנוסף, הבלוגר מתאפיין בסגנון כתיבה אישי ומראש לא ביקש לכתוב עבור המיין סטרים אלה עבור קוראים אשר מזדהים עם כתיבתו. הבלוגר כותב כי הוא אוהב לכתוב, ללא מניעים המוטלים בספק ומתוך מודעות חברתית גבוהה. הבלוג הוא יצירה אישית וייחודית הדומה יותר ליצירה ספרותית (weber, 2004). לעומת סגנון כתיבה סלקטיבי וספינים תקשורתיים שמאפיינים את העיתונות המסורתית.
אנו הבלוגרים חייבים לשמר את העיתונות האזרחית אשר נולדה בבלוגספירה והפכה לאפשרות לבקר את המדיה הקיימת, נהנית ממרחב עצמאי, חופשית ומשוחררת מכבלים מוסדיים.
עלינו לעמוד על המשמר כדי שלא נהפוך לבלוגרים המגויסים עבור מטרה פוליטית או למטרת רווח. העיתונות המסורתית יש הסבורים כי שרויה בקיבעון בסגנונה ובאופי כתיבתה, בהתנשאות ובהיותה בלתי רגישה דיה לשינויים החלים בחברה (Matheson, 2001).
אנו נמצאים על סיפה של מהפכה בעיתונות. הנתונים מורים על התחזקות המערכת העיתונאית המקוונת וירידה בשיעור קוראי העיתונות המסורתית (ליפסון, 2006).
הבלוגר נהנה מדימוי נקי ובעל אימון רב מהקוראים, אפילו תמים משהו, חשוב לשמור על זה, למען העיתונות האזרחית להבדיל.
מקורות:
2. ויקיפדיה - האנציקלופדיה החופשית.
