האם איחרנו את הרכבת? / אבישי אביטל

בס"ד

לקידוש ה' ולזיכוי הרבים

הסיפור האישי שלי, על החזרה בתשובה התחיל אם להיות מדויקים כמה שנים קודם, הכול נראה תקוע מאוד, קושי עצום בחיים הכול הלך מאוד קשה, צרות בבריאות, ההיריון של אשתי היה מלווה בקשיים רבים עד כדי אשפוז ולידה מוקדמת של הילדה שלי, שנולדה פגה. פיטרו את אשתי ממקום עבודתה, במקביל שלום בית נראה כמשימה בלתי אפשרית, קשיים בפרנסה ועוד...

את ההכרה המלאה וידיעת ה' יתברך כאחראי לטלטלות שעברתי, שאותם ניתן להסביר כאב המחנך את בנו המורד, הגיעה רק לאחר המקרה עם הבת שלי חיה אורין

ערב אחד בתי חיה-אורין, תינוקת בת שנה וארבעה חודשים התקשתה לנשום. אשתי לקחה את הילדה לרופא המשפחה, והרופא לא ראה משהו חריג רק ביקש שנעקוב אחר מצבה, ואם המצב לא משתפר לחזור אליו. בערב השני החלה החמרה במצבה ואשתי לקחה אותה שוב לרופא והרופא החליט לתת לה טיפול באינהלציה.
בערב השלישי התפתח לילדה חום גבוהה עיקש שלא ירד. אשתי הרגישה מייד שלא מדובר במחלה רגילה, והחליטה לקחת אותה למיון ילדים בביה"ח הר הצופים. במיון הבחנו את מצבה - ספק דלקת ריאות, ספק התקף אסמתי. מה שהיה ברור הוא שהילדה סובלת מכשל נשימתי חמור.

בחדר המיון בביה"ח בהר הצופים מצבה הבריאותי של בתי המשיך להתדרדר הריאות כשלו ונקרעו לה הרקמות, הסימן החיצוני למצב זה היה שהחל לברוח אויר אל מחוץ לריאות לתוך האזור התת-עורי שניפח את הילדה בכל אזורי גופה, גם לאזור הראש, מראה קשה מאוד ובמיוחד שמדובר בילדה שלך.
כאשר הרופאים הבינו את המצב הקשה וכי הילדה לא יכולה יותר לנשום בכוחות עצמה, הוחלט להרדים ולהנשים אותה ומייד להעביר אותה לביה"ח הדסה עין-כרם ולחבר אותה למכונת הנשמה למקרים קשים.

ברצוני לציין שעוד בביה"ח הר הצופים את אשתי ואותי ליווה קול פנימי שאמר לנו כי הכול קורה בגלל שאנחנו לא שומרים את השבת, אך בשלב זה עדיין התכחשנו לכל פתרון רוחני שהוצע לנו על ידי משפחה ומכרים.

אני כאדם חילוני שלעולם לא קרא והעמיק בתורה ולא הרשה לעצמו לחקור באמת את ההיסטוריה שלנו כעם יהודי, וללמוד באמת ובתמים את מנהגי אבותינו ומסורת שעברה מאב לבן במשך אלפי שנים. היה קשה לי להבין למה השבת כל כך חשובה לבוראי שכך הוא מכה את בתי.
היה נראה לי בטיפשותי ובחוסר הידע העצום שהיה לי על דרך פעולתו של בורא עולם, עד לרגע המקרה, כי זה לא יכול להיות בוראי, הבורא שלי לא יעשה לי דבר כזה, ועל שבת???

בעצם מרגע זה ואילך החלה המלחמה הפנימית עם הרגשות המנוגדים, בין הרצון לשמר את החיים החילוניים נטולי ההגבלות, לבין הכנעה למול בוראי שדורש שאחזור בתשובה ואשוב אליו.
לאדם חילוני שמאמין כי הוא שולט בחייו המשפט האחרון נראה מרוחק מאוד, לחזור בתשובה? נשמע פרימיטיבי לא? הרי אנו כבר משכילים מספיק לדעת את הסיבות להכל. מה? נמנע מעצמנו מה שאנו יכולים לעשות רק בגלל שכך נאמר לפני אלפי שנים? החוקים כבר לא מתאימים לתקופה מודרנית זאת, לא?

במשך כחודש הרופאים ניסו לרפא את בתי אך לא הצליחו.
שילמנו לרפואה פרטית ורצנו אחרי כל פרופסור בתחום כדי שיציל אותה, אך כלום לא עזר.
הרופאים החלו להכין אותנו לגרוע מכול שהילדה כבר נמצאת הרבה מעבר למקובל במצב כזה של הרדמה והנשמה במכונה, ואם היא לא תתעורר בזמן הקרוב, יש לצפות שהיא חס ושלום לא תשוב להיות כמו שהייתה וגם אם כן עלינו לצפות כי השיקום יהיה ארוך מאוד ונאמר לנו כי מדובר בשנים.

זאת ועוד בדרך מביה"ח לבקר את בני בן השלוש, אשתי עברה תאונת דרכים קשה, נכנסה בקיר בטון והתהפכה שלוש פעמים וכל זה לעיני ההורים שלה שנסעו אחריה. במשך שבועיים שלמים גם בתי וגם אשתי היו מאושפזות יחד בביה"ח הדסה עין-כרם, אשתי באשפוז מבוגרים ובתי בטיפול נמרץ ילדים.

במקביל בני בן השלוש עובר גיהינום פרטי משלו כשפתאום החיים שלו התנפצו, תקופה ארוכה כל-כך בלי אמא ואבא, בלי המסגרת שאליה הורגל. וממש חי אצל הסבתא.

בשלב זה אדם בלי אמונה מתחיל להרגיש כי מישהו או משהו מנסה לחסל אותו. כאן לאחר שנראה כי אין ישועה מהרפואה המודרנית ושמתחילים להסביר לך שהרפואה לא יכולה לרפא את מרבית המקרים ואין הסבר רפואי על סיבת המחלה של הילדה שלי וכל שכן דרך רפואית לרפא אותה.
הכל מתחיל להיות ברור, הקדוש ברוך הוא אחראי למצב ורק הוא יכול לרפא אותה. כאן אני מבין מעל לכל צל של ספק כי ה' מבקש שאשוב אליו, "כי את אשר יאהב ה' יוכיח, וכאב את בן ירצה ..."(משלי ג), בכניעה מלאה מלווה בבכי אני מבקש מאבא שבשמים שיקבל את חזרתי בתשובה וירפא את בתי, "שובו אליי ואשובה אליכם..."(מלאכי ג, ז'). אשתי ואני מקבלים עלינו בהחלטה משותפת לשמור את השבת. כמובן אני בפחד עצום באותה השבת כי אינני יודע אם אבא שבשמיים יקבל את החזרה בתשובה שלי...

במשך כל השבת אשתי ואני במתח נורא. אם לא איחרנו? האם אבא שבשמיים יקבל את החזרה בתשובה שלנו?
אשתי ראתה כי אני נמצא במתח גדול מאוד וחששה לי, היא החלה לנחם אותי באומרה כי יכול מאוד להיות שה' כן מקבל את חזרתנו בתשובה רק זה ייקח מס' ימים לרפא את הילדה ולא מייד אחרי שתצא השבת.

אך "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום"(משלי יט), בורא עולם ברחמיו הרבים מיד כשיצאה השבת נתן לנו סימן שאנו בכיוון הנכון, המדדים של מכונת ההנשמה השתפרו, והילדה החלה להראות סימנים חיוביים להחלמה. תוך מספר ימים הילדה עברה למכונת הנשמה רגילה ובזמן קצר מאוד החלה לנשום בכוחות עצמה. גם שחל שיפור משמעותי במצבה הרופאים התעקשו שהם רואים דווקא החמרה לפי תצלומי הריאות. עד היום הם לא יודעים להסביר את סיבת המחלה ואת ההחלמה המהירה של הילדה.

ברוך ה' לאחר מספר חודשים בלבד הילדה חזרה לעצמה כמעט לגמרי ומיותר לציין שאנו מרגישים את יד ה' בילדה, למרות השיקום הארוך שציפה לנו, אנו מרגישים שהילדה השתפרה הרבה יותר מלפני המקרה, להזכירכם היא נולדה פגה.

היום אנחנו משפחה דתית לכל דבר, נוכחנו לראות ניסים גלויים ברגע שקבלנו על עצמנו לשוב לדרך אבותינו.

אנו יודעים את ה', רק המחזיקים והמאמינים בו זוכים לשפע של רוחניות שממלאת אותם ואת ליבם בכל יום ויום בשמחה, אושר ושפע שהוא נותן לנו. אנו מודים לו על כך בכל רמ"ח אברינו ושס"ה גידינו.

היינו בחלקו האחר של העולם – החילוני, החומרני והמתירני, והיום כבעלי תשובה לא הפסקנו לחיות להפך רק עכשיו התחלנו לחיות באמת...

אדם דתי חי על פי חוקים ברורים מאוד, שמאפשרים לו להניח לפניו את הדברים החשובים בחיים - לדעת שיש בורא לעולם, זוגיות, משפחה וחיי קהילה בריאים.

שה' יאיר את עיניכם בטוב לשוב אליו. אמן

אבישי אביטל

קורא יקר אם יש לך שאלות על היהדות אנא בקר באתר שופר והקלק על כל שאלה שעולה בראשך, ומיד תקבל עליה תשובה.

לאתר שופר - תשובות לשאלות ידועות בנושא היהדות והדת.

הטוב, הרע והשיטה ההולודינמית / אבישי אביטל

הגזר הינו קשה וכששמים אותו במים רותחים הוא מתרכך מדי. הביצה הינה רכה ובמים רותחים מתקשה. פולי הקפה הופכים את המים הרותחים לקפה טעים. והנמשל: המים הרותחים הם המשברים שאנו עוברים בחיים, החיצוניים והפנימיים

יש כאלה שיגידו כי משברים בחיים נוצרים ע"י אנשים "רעים" ויהיו כאלה שיקבלו את המשבר בהבנה גמורה ככפרה על המעשים הרעים שהם עשו לאחרים, סוג של "החטא ועונשו".

אם נתייחס למשברים שנוצרים על-ידי אנשים "רעים" אשר התנהגותם הרעה כלפינו לא מובנת, או לפחות המניעים להתנהגות זו אינם מובנים לנו.
הרי שתמיד יהיה קל להגדיר אנשים כ"רעים", שכוונתם היא להרעה לנו וזהו. אך לא כך הדבר...
בבסיס כל אדם מושך תמיד לטובתו, ושורש מעשיו כלפי אחרים נובעים מרצון זה.
ברוב המקרים מדובר באנשים המוכרים לנו וחיים בסביבתנו באופן קבוע, כגון: החבר לעבודה, מנהל הבנק, השכנה, פקידת הקבלה בקופת החולים, ההורה של הילד שנמצא עם הבן שלכם בגן או בבית הספר ועוד... אם נהיה כנים נבין כי ההגדרה אנשים "רעים" היא שטחית ולא נכונה.
חלק מן המשברים שנוצרים על-ידי האנשים ה"רעים" ומוגדרים כמעשים "רעים" ניתן גם לפרש ככשל בתקשורת, כלומר אי יכולת מילולית להביע את רצונם או פרשנות מוטעת למעשיהם, אך לא רק...

על בעיות שיצוצו במהלך חיינו אפשר בוודאי לבנות, בדיוק כמו העובדה לקיום השמש, הירח, כדור הארץ ובכלל. הסיבה המיסטית על-פי היהדות למשברים היא סוג של תיקון שהנשמה צריכה לעבור לאחר גלגוליה הרבים ואילו הסיבה הלוגית למשברים היא, כי בדרך זו האדם הופך חזק יותר וחכם יותר. על-פי תיאורית ה"הולודינמיקה" ההתמודדות עם משברים בחיים ופתרונן מגדירה אותנו.

מהי הולודינמיקה?
יובל כרמי, פסיכולוג קליני: "כל בעיה נגרמת ע"י הפתרון שלה וכל אתגר בפניו אנו ניצבים בחיים, קיים בכדי שנגלה את הפיתרון שלו. ההולודינמיקה – הולו = שלם, דינמיקה = פעולה, הולודינמיקה = השלם בפעולה.

איך הכל מתחבר להתמודדות עם משברים בחיים? פשוט, בדרך ההסתכלות שלנו על החיים. אם נבין שלמרות כל מה שנעשה תמיד יהיה עלינו להתמודד עם משברים וזו עובדה מוגמרת, בין אם נגרמו על-ידי האנשים ה"רעים" ובין אם נגרמו על-ידינו, אז נדע כי מה שבאמת חשוב הוא איך בחרנו להתמודד עימם.

במאמרו של יובל כרמי ניתן למצוא דרך אחת ומעניינת מאוד של השיטה ההולודינמית להתמודד עם משברים: "הגזר הינו קשה וכששמים אותו במים רותחים הוא מתרכך מדי. הביצה הינה רכה ובמים רותחים מתקשה. פולי הקפה הופכים את המים הרותחים לקפה טעים. והנמשל: המים הרותחים הם המשברים שאנו עוברים בחיים, החיצוניים והפנימיים. דהינו: מצוקות כלכליות, מחלות, מוות של קרובים, גירושין, מלחמות, משברים נפשיים ועוד. "אנשי הגזר" הם אנשים קשוחים מדי שבעתות משבר מתפרקים נפשית או גופנית. אין להם הגמישות הדרושה לעבור את המשברים, דעותיהם או גופם נוקשים מדי הם לא מצליחים להסתגל לשינויים ונשברים. "אנשי הביצה" הם אנשים שלבם מאד רך, אך בעתות מצוקה הם מתקשים, הם למעשה הופכים "לגזרים". הם אלה שאינם מרשים לעצמם לבכות או לחלות או להיות חלשים כי אם יהיו כאלה ישברו לגמרי, ולכן מתקשים מבפנים. הם שורדים את המשברים אך משלמים על כך מחיר – לעתים נפשי ולעתים גופני."אנשי הקפה" לעומת זאת, הם אלה שמסוגלים לקחת את המשברים הקשים ביותר ולהמיר את האנרגיה שלהם מחוסמת למסייעת. הם אלה שיכולים לשנות את חייהם, את השקפות העולם שלהם, את סביבתם, את דפוסי ההתנהגות שלהם, וכך להוציא מהאירועים הקשים ביותר את הטוב".

השיטה ההולודינמית נותנת לנו הסתכלות מעניינת על הדרך שבה נבחר להתמודד עם משבר שפקד אותנו. לדעתי להגדיר אנשים כ"אנשי ביצה", "גזר" או "קפה" לא תמיד עובד, כי ישנם אנשים שהתנהגו במשברים מסוימים כ"אנשי ביצה" ואילו במשברים אחרים כ"אנשי גזר" או "קפה". למרות זאת הרעיון עבורי היה הארה של ממש, אני מקווה שגם עבורכם.

מה אתם חושבים על השיטה ההולודינמית? אשמח לשמוע את דעתכם...

את המאמר המלא הגזר, הביצה ופולי הקפה של יובל כרמי, אפשר לקרוא באתר הבריאות דוקטורס

חזרתו של ה"לאוטק" כתובה על הקיר / אבישי אביטל

תפקידה העיקרי של הטכנולוגיה היא ליעל את חיינו ולהפוך אותם לנוחים יותר. אך מתי בעצם אנו נדע שהייעול באמצעות טכנולוגיות מתקדמות הוא עדיין חיוני או שהוא הפך לסכנה? מתי נגיע לנקודת האל-חזור בכל הקשור לטכנולוגיה בחיינו? האם התעשיות המייצרות טכנולוגיות מתקדמות אכן רוצות את טובת המין האנושי או שמטרתן העיקרית היא שליטה?
כמובן שלטכנולוגיה יש גם פן חיובי שכן בעזרתה המדע התקדם מאוד, הרפואה הרבה יותר מדויקת, הצבא והמשטרה משתמשים יותר בטכנולוגיה וכך ניתן לסכן פחות חיי אדם ועוד המון דוגמאות שלא יהיה אפשר להזכיר במאמר קצר זה.

תזכורת: "המהפכה התעשייתית החלה מאמצע המאה השמונה עשרה ועד מחצית המאה התשע עשרה. המהפכה החדירה שכלולים במיכון ובייצור החקלאי והתעשייתי והובילה לעיור בחלק מן האוכלוסייה, ולגידול באופן ניכר במספר התושבים והעלאת רמת ותוחלת חייהם".
כל עוד שהיינו נשארים בנקודה זו הכל יכל להיות טוב ויפה, אבל אנו כבר התקדמנו מאוד מאז, ואין מדובר יותר במעבר מן הכפר לעיר אלה כיצד ניתן לשלוט בנו, החיים בעיר?

כיום הטכנולוגיה הופכת יעילה יותר וקטנה יותר. התחושה הרווחת היא כי הגענו לרוויה טכנולוגית, כלומר, אין אנו ממציאים את הגלגל מחדש, החידושים העיקרים הם בהקטנת הקיים כגון טלפונים סלולאריים קטנים וחכמים יותר, מחשבים ניידים וחזקים יותר וכו'... כאן, עיקר החידוש הוא בשליטה על הקיים.
דוגמה לשימוש נפוץ בטכנולוגיה מתקדמת היא הצבת מצלמות מעקב בכל מקום אפשרי הן מצלמות בכבישים, הן מצלמות המצלמות בני אדם ברחוב והתופעה שהתרחבה מאוד לאחרונה גם בארץ היא הצבת מצלמות מעקב בבתי עסק ומקומות עבודה, כאשר תפקידה הוא כפול לשמש כמצלמת אבטחה מפני גנבות וגם כמצלמת פיקוח על העובדים.

כולנו שמענו את המונח "האח הגדול" צופה, שמקורו מספר ששמו "1984" ונכתב על-ידי ג'ורג' אורוול כבר בשנת 1948, כשלספר ולרעיונות הגלומים בו נודעה השפעה תרבותית עצומה הניכרת עד ימינו אלה. כך למשל, הביטוי "האח הגדול" הפך למטבע לשון, שמשמעותה מצב בו פרטיותם של אזרחי מדינה נרמסים על ידי השלטונות.
כלי מעקב טכנולוגיים כדוגמת המצלמה יכולים גם לשמש אותנו למטרות חיוביות, כגון חקירות משטרה והכנת הוכחות חד-משמעיות כדי להרשיע עבריין או לחילופין לזכות אדם חף מפשע על-ידי תיעוד הנתונים הן ויזואלית והן בתוך מאגר מידע המעיד עבור האדם על מעשיו. אך זאת "עליה וקוץ בה", כי המידע הרגיש יכול לשמש ארגונים כאלה ואחרים למטרות שאינן לטובת האזרח, כגון איסוף מידע למטרת רווח, התחקות אחר הרגלי הצריכה, ריכוזה הדמוגראפי של אוכלוסיה מסוימת או כדי לפגוע ביריב עסקי, בן-זוג במהלך גירושין באמצעות חוקרים פרטיים, פורצי מחשבים ועוד...

הטכנופובים שבינינו ובצדק מבינים את הכוח שניתן לאותו גוף המתחקה אחר פעולותינו ויכול להצליב מידע על פרטיותנו, מידע שלא היינו רוצים שייחשף לעולם.
עו"ד דן אור-חוף כתב במאמר "האח הגדול בשבב קטן": "הטכנולוגיה העלולה להביא לאובדן טוטאלי של הפרטיות. כאשר הגדיר שופט בית המשפט העליון האמריקני לואי ברנדייס, בתחילת המאה הקודמת, את המונח "פרטיות" כ"זכות להיעזב במנוחה", נראה שלא שיער עד כמה תהיה הגדרתו רלוונטית מאה שנה לאחר מכן. החדירה לפרטיותנו באמצעות הטכנולוגיה עלולה להיות חסרת תקדים במימדיה ובעוצמתה. היא איננה מיועדת עוד לחתכי אוכלוסיה מסוימים ומוגבלים בהיקפם, כגון משתמשי האינטרנט, אלא נוגעת לכל אדם. שוו בנפשכם שכל פריט ופריט שאתם רואים, לובשים, עונדים - כולם מכילים שבב אלקטרוני זעיר ובלתי נראה, המסוגל בכל רגע ובכל מקום לשגר מידע רב עליכם למאגרי נתונים מרכזיים, שם ינוצל כדי לנטר את התנהגותכם, כדי לערוך עליכם מניפולציות שיווקיות ופוליטיות וכדי למנוע מכם התנהגות בלתי חוקית או בלתי נורמטיבית".
השבב כבר קיים לספקניים שביניכם וטכנולוגיה זו נקראת

RFID - Radio Frequency Identifier

אז מה צופן לנו העתיד? אנו נראה בסביבתנו יותר ויותר תנועות אנטי טכנולוגיות של אנשים שבוחרים כדרך חיים לחיות ללא טכנולוגיה, ולחזור לשיטות הישנות – ה"לאוטק". מנהיגי תנועות אלה, תאמינו או לא, יגיעו דווקא מהתעשייה עצמה, ויגבירו את המודעות לסכנות בכל הקשור למוצרים טכנולוגים וחיוניותם.
לדוגמה האם התקנת מצלמה אלחוטית בחדר ילדים או השיחה שאני מקיים בטלפון הסלולארי שווה את החשיפה לקרינה הבלתי מייננת והסיכון לחלות בסרטן? האם המחשב החדש שקנית לילדים אכן משמש לפעילות מעשירה או שמסכן אותם בהכרות מקרית עם פדופיל באינטרנט? ועוד...

כשנעצור מ"ריצת האמוק" לכיוון הקדמה, הטכנולוגיה וההייטק, ונתחיל להרהר במהותן, לאחר שנכנסו לחיינו במהירות כל-כך גדולה. נתחיל להבין ולהפנים את גודל השינוי שהביאה איתה הקדמה. רק אז יהיה ניתן לבצע החלטות יותר מושכלות בכל הקשור לשימוש במכשירים שאותם היא מולידה. צריך תמיד לזכור לשאול שאלה אחת בסיסית – האם אני באמת צריך את זה?

איך להתמודד עם פחדים

מחקרים רבים נעשו בניסיון ללמוד איך ניתן לגבור על פחדים אישיים. תחושת עליונות, הישג וסיפוק מגיעים יחד עם גל של פחד אותו אנו חווים.
העובדה החשובה ביותר שכדי לקחת בחשבון היא: פחד הוא לא תגובה רציונאלית לכל אתגר שעומד בפנינו במהלך החיים. הכול נמצא אצלנו בראש, בתוכנו ולא גורם חיצוני.
מטרת הפחד היא להגן עלינו מפני סכנות החיים. לדוגמה: לברוח כאשר רודף אחרינו דוב, או להיזהר כאשר אנו מנסים לתקן בעיה בחוטי החשמל בבית.
פחד יכול לגרום לנו להתנהג בדרך שאין בה היגיון מול אתגרים שעומדים לפנינו. פחד כופה גבולות בדרך המחשבה שלנו, מסיר את המחשבה הצלולה ומשאיר רק דפוסי התנהגות שליליים.
פחד גורם לנו להתנהג בצורה אמוציונאלית זאת כי אנו נבהלים, המוח שלנו נכנס למצב כבוי ומגיב אינסטינקטיבית כדי להגן עלינו או על האגו שלנו.
הפחד מעכב אותנו במצבים רבים שבהם איננו באמת בסכנה ישירה לחיינו. פחד מכישלון הוא אחד הפחדים הגדולים שגורמים לנו לנכות נפשית המגבילה את הפוטנציאל בחיינו. פחד מביקורת גורם לנו להרגיש בודדים. פחד מגבהים מונע מאיתנו את ההנאה שבטיפוס הרים ונגיעה בעננים.

לפניכם מספר טיפים שנבדקו והוכחו כעוזרים להתמודד עם פחדים:

"למרות הפחד עשו זאת" – השיטה הטובה להילחם בפחד היא לאמץ גישה חיובית לכל מה שגורם לכם לפחד. אם הפחד מכישלון עוצר אתכם? זאת המשמעות האמיתית של אומץ: לפעול למרות הפחד.
השכילו – למדו עוד ועוד על המצבים שמפחידים אתכם. אתם רוצים להתפטר מהעבודה הנוכחית שלכם ולהקים עסק פרטי אך חוששים מהסיכונים הנלווים? אז הדרך הטובה ביותר להפחית את החששות היא ללמוד עד כמה שאפשר ובעקביות על הקמת עסק ומה זה מצריך מכם... אלו כלים עליכם לרכוש ולדעת על-מנת שתוכלו לקיים את העסק העתידי שלכם. הכנות מגבירות ביטחון עצמי ומחסלות את הפרפרים בבטן שאנו חשים.
הצהירו – השתמשו בהצהרה עצמית שתיתן גישה חיובית למה שממנו אתם מפחדים. רשמו את ההצהרה העצמית שלכם בפתק, והדביקו אותו איפה שרק ניתן. נניח שאתם מפחדים מביקורת של אחרים, אז ההצהרה עצמית יכולה להיות – "אני מצוין. אני מצוין לכל האנשים להם אני עוזר".
דמיינו – העלה בדמיון, בדרך חיובית, יוצרת תמונה שלכם מנצחים את הפחדים, זאת דרך מעולה להלחם בהם. אם אתם מפחדים מהמנהל שלכם, דמיינו אותו מחייך אליכם, נגש אליכם ומפרגן לכם על עבודה טובה מאוד. שמרו על תמונה זו כל הזמן בראשכם.
"מה יכול להיות המקרה הגרוע ביותר?" – לעיתים כאשר השאלה הזאת נשאלת, אתם מבינים כמה הפחד הוא שטותי. לדוגמה, אם אתם חוששים להזמין בחור/ה לצאת איתכם לפגישה, מה יכול הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות? היא או הוא יגידו "לא"? זה לא כזה נורא, נכון? אחת ההארות החשובות ביותר שניתן להסיק כאן – אין לכם מה להפסיד.

באדיבות האתר Think Simple. Be Decisive

ראו הוזהרתם! / אבישי אביטל

בכל עידן לחברה האנושית יש סיפור על סוג של צריכה אשר עומד על קו התפר שבין ההנאה לבריאות שלנו, לדוגמה, עישון הטבק. תקופת השיא של עישון הטבק תיזכר תמיד בשנות החמישים, באותם שנים נתנו לגיטימציה חברתית לעישון הטבק בכל דרך אפשרית.
לאחר מספר דורות גילינו כי העישון מזיק מאוד לבריאות. בשנת 1983 נחקק חוק למניעת העישון הכפוי במקומות ציבוריים ומסעדות. זאת ועוד בשנים האחרונות חייב המחוקק פרסום על קופסאות הסיגריות ובו אזהרה מפורטת על הסכנות שבעישון הטבק. המודעות גברה ואסור היה לפרסם את הסיגריות בכל המדיות. חברות הטבק שמכניסות סכומי עתק לחשבון הבנק שלהן ממכירת הסיגריות עשו הכול כדי להמשיך להרוויח, ותמיד מצאו רעיונות לשווק את הסיגריה. לדוגמה, באמצעות סרטים בעלי תקציבים ענקים המספרים על תקופות קודמות בשנות השישים והשבעים שבהם העישון היה מותר וכולם עישנו בכל מקום אפשרי, כך עקפו החברות את איסור הפרסום ושחקנים הוליוודיים נחשקים נראים בהם עם סיגריה בפה כדי לשמש "השראה" לדור הצעיר ולחזק את דור המעשנים הקיים. דוגמאות לסרטים מסוג זה: "אמריקן גנסטר", "השתולים", "שומר המדינה" ועוד...

לאחר מספר רב של אנשים שתבעו בבתי משפט את המסעדה שבה ישבו ולא אכפו את החוק למניעת העישון הכפוי, נעשה שינוי בחוק בשנת 2007, שאוסר באופן מפורש את העישון בכל מקום ציבורי, כגון: מסעדות, מקומות עבודה, פאבים, מועדונים וכו'...
כיום החוק מיושם כמעט במלואו וסקרים רבים מעידים כי הלחץ החברתי והמודעות הגוברת לסכנות העישון עושים את שלהם וישנה ירידה משמעותית במספר האנשים שמעשנים בכלל.
אנשים החלו לשנות את מנהגיהם בכל הנוגע לעישון למשל ליד הילדים או ליד אנשים שאינם מעשנים כדי לא לגרום לעישון פסיבי.

קשה שלא לראות את הדמיון שבין התהליך שעברנו כחברה עם העישון לתהליך שאנו עוברים עם השימוש במכשיר הסלולארי.
מחקרים רבים מעידים על סכנה ברורה בשימוש בטלפון הסלולארי בגלל הקרינה הבלתי מייננת במרחבים סגורים, אשר גורמת לבעיות בריאותיות. בדיוק כמו שקרה עם העישון.
חשוב מאוד להדגיש כי ישנם מחקרים רבים בנושא הקרינה הבלתי מייננת, וחלקם טוענים כי אין סיכון של ממש בשימוש בטלפון הסלולארי... מעניין! כדאי לבדוק מי מממן את המחקרים האלה.
ניתן לראות דמיון רב בדרך שבה החברה המערבית וראשיה מתנהלים למול חברות ענק כגון יצרניות הטבק ועדכני להיום חברות הסלולאר.
אתמול העישון היה לגיטימי כי מישהו נהנה מהכספים הרבים שנכנסו לכיסו בזמן שחברות הטבק זיהמו לנו את הריאות והפכו אותנו למכורים. וכיום חברות הסלולאר שפוגעות שוב בבריאותינו ומוכרות לנו מחקרים שמומנו על-ידם הטוענים כי השימוש במכשיר הסלולארי אינו מזיק לבריאות.
לא אתפלא אם בעוד מספר שנים הילדים שלנו היכנסו למקומות ציבוריים ובהם שלטים שכתוב עליהם כי השימוש בטלפון סלולארי מסרטן, ועל מכשירי הסלולאר תהיה מדבקה המפרטת בשפות שונות על נזקי שימוש השיחה בנייד.
חבל רק שיהיה כבר מאוחר ואנו שוב כחברה נהיה חייבים לעבור את התהליך הארוך והכואב של גמילה ממוצר שניתן היה לחיות בלעדיו. ראו הוזהרתם!

עדכון (7.12.2007) - נמצא קשר ישיר בין השימוש בטלפון הסלולארי ובין מחלת הסרטן

עדכון (8.12.2007) - מחקר: שימוש בטלפון סלולרי מגדיל הסיכון לחלות בסרטן

מחשבה בוראת מציאות קיימת / אבישי אביטל

בוקר אחד בדרכי לעבודה נקלע לעיניי סטיקר שעליו כתוב המשפט "מחשבה בוראת מציאות קיימת", האם הכוונה לכך שהכל כבר קיים בעולם ואנו צריכים רק למצוא את הדרך אליו?
ישנם תיאוריות פילוסופיות רבות, תאוריה אחת אומרת שבחיים ישנם שחקנים ראשיים ושחקנים משניים, הכל תלוי בנקודת המבט. את תיאורית השחקנים בסרט כולנו חווים כל יום.
במידה ומדובר בך אז אתה הוא השחקן הראשי ואילו כולנו שחקני משנה בחייך. תחשוב על זה רגע...אתה לא תתקל בנו ולא תדבר איתנו, פשוט נחלוף על פניך ברחוב או שאתה תראה אותנו עומדים איתך בפקק. ובדיוק ההפך. בתאוריה זאת כולם שחקנים ראשיים ובו זמנית גם שחקנים משניים. כולם בעלי מעמד פילוסופי דומה בחיים.
אפילו כשנוצרת אינטראקציה ביננו אתה עדיין השחקן הראשי בחייך ואילו מנקודת המבט שלנו אנו שחקנים ראשיים בחיינו.

תיאוריה נוספת אומרת שאנו רואים את עצמנו מהעיניים של אחרים. אנו רואים את האני העצמי שלנו לא כפי שהוא אלה כפי שאחרים רואים אותנו, הם בעיקרון המראה "האמיתית" שלנו.
נוצרת בעיתיות מסוימת או שלא, במידה ואנו נזכרים בתיאוריה של תפקידי המשחקים, הרי ששחקני המשנה מגדירים אותנו לפי תיאוריה זו...מעניין.
האם נוצרנו בעולם כדי לבלות? האם תפקידנו פה לשמור על אדמות? האם תפקידנו פה בכלל להתרבות? שאלות שמובילות לעוד שאלות שבטח גדולים ממני עדין שואלים.
במיקרו באמת זה לא מטריד אף אחד. אבל במקרו השאלה לא מרפה... לשם מה אנחנו פה?
לאחרונה ישנה תחושה גלובלית שכולנו שואלים על עצם קיומנו; מדונה והפצת הקבלה היהודית; זמרים בינלאומיים מופיעים למען כדור הארץ; שחקנים מהוליווד למען ילדי אפריקה ועוד...
דוגמאות אלו מוכיחות שקרה לנו משהו שמוביל למעשים למען האחר (שחקן המשנה).

לסיכום: ישנה מסקנה אחת ברורה שצועקת מתוך כל התאוריות והיא -- הבחירה -- כיצד נראה את עצמנו, איך אחרים יראו אותנו ומה נעשה למעננו ולמען אחרים.
אולי פשוט כדאי לכולנו להתחיל במעשה אחד קטן בכל פעם. מעשה שלא מחייב הפקות ענק או קיום סמינר רב משתתפים. כל אחד לעצמו.
כך אולי נשיג מציאות טובה יותר, עם דימוי עצמי גבוהה וסוף טוב. אמן!