בסייעתא דשמייא ללידה קלה לעינב בת רחל חן ולמרים בת עדנה שמחה
תּוֹרָה מֵאִתִּי תֵצֵא... (ישעיהו נא ד)
סגולה ידועה ללידה קלה, שכאשר נכנסת אשה לחודש התשיעי להריונה, פותח בעלה את ארון הקודש, בשעה שמוציאים את ספר התורה לקריאה [החיד"א]. בדיקה מעמיקה של מנהגי ישראל השונים, מעלה כי הקשר בין הריון ולידה ובין ספר תורה בהחלט אינו מקרי או חד פעמי. ישנם מנהגים רבים נוספים המצביעים על קשר הדוק זה. נשתדל לסקור אותם בקצרה, ולאחר מכן לעמוד על משמעות הדברים:
א. יש נוהגים שכאשר הבת בהריון, עומדת אמהּ בעזרת הנשים בשעת פתיחת ההיכל ובשעת הגבהת ספר התורה, ומברכת את בתה שתלד לחיים טובים ולשלום [יהדות מרוקו]. ב. יש שנהגו, שאשה בימי הריונה לוקחת אבנט של ספר תורה וכורכת אותו סביב בטנה (מי שמתפלא כיצד הדבר אפשרי, צריך להבין שבימיהם היה האבנט רצועה ארוכה אותה כרכו מספר פעמים סביב ספר התורה), והיא סגולה בדוקה לכך שלא תפיל פרי בטנה (ומכיון שכך, אין בכך חשש לבזיון האבנט). לאחר הלידה החזירה את האבנט לבית הכנסת [שו"ת טוב טעם ודעת]. ויש שנהגו שתתרום אבנט חדש לבית הכנסת, ותיקח בהשאלה את הישן [שו"ת אבני צדק]. ג. יש שכתבו שמותר להניח ספר תורה על אשה המקשה ללדת, משום סכנת נפשות [באר שבע (פשוט וברור שצריך שיהיה ספר התורה מכוסה בשני כיסויים)]. אמנם, יש שכתבו שאין נכון לזלזל עד כדי כך בכבוד ספר התורה, ולכן יש להסתפק בהבאת הספר לפתח חדר הלידה, כדי שזכות התורה תגן בעדה [שו"ת חינוך בית יהודה]. ד. יש שנהגו כשהאשה מקשה לילד לומר בפניה דברים אלו: "כְּשֶהָיָה מִיכָאֵל עוֹבֵר וְהוֹלֵך עַל הַר סִינַי (המקום בו נתנה התורה), וְהָיָה שׁוֹמֵע קוֹל צְוָחוֹת יוֹצְאוֹת, אָמַר: "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מָה אֵלּוּ הַצְּעָקוֹת?" אָמַר לוֹ: "הַיֹּוֹלְדוֹת קוֹרְאוֹת. לֵךְ אֶמוֹר לָהֶם "צֵא, צֵא, צֵא, הָאָרֶץ מְבַקֶשֶׁת אוֹתְךָ" [נהגו העם]. ה. בלידת בן זכר, יש שנהגו לקשט את חדרהּ של היולדת בפרוכת ארון הקודש במשך שמונת ימי המילה [נחלת אבות].
כעת נשתדל לבאר, בעזרת השם יתברך את הקשר המיוחד בין ספר תורה לבין הריון ולידה. חז"ל אומרים, כי אדם מישראל דומה לספר תורה (מועד קטן כה.). על פי זה יש לומר, כי אשה מישראל שנמצאת בהריון, כביכול נושאת ברחמהּ ספר תורה קטן, והיא בבחינת ארון קודש. כאשר פותח הבעל את ארון הקודש, יש כאן בקשה שכשם שפתיחת ארון הקודש להוצאת ספר התורה הייתה קלה ונוחה, כך תהיה גם הלידה (ואולי לא לחינם משתמשים בבית החולים בביטוי "פתיחה" בכדי לציין את התקדמות הלידה).
כאשר יוצא הוָלַד לאויר העולם, בשעה טובה ומוצלחת, הוא מביא עמו תורה חדשה. ישראל ראשי תיבות יש שישים ריבוא אותיות לתורה, לרמז על כך, כי לכל אחד מישראל ישנה "אות" בתורה, משהו מיוחד שרק הוא ללמד את עם ישראל כולו. על כך אנו מבקשים: "ותן חלקנו בתורתך", תן לנו לִזְכּוֹת וּלְזַכּוֹת בחלק המיוחד שלנו בתורתך. ואולי זהו ביאור מה שנהגו לומר בעת הלידה "צֵא, הָאָרֶץ מְבַקֶשֶׁת אוֹתְךָ" - העולם זקוק לתורה המיוחדת שלך.
מיסודו של הגרעין התורני "דביר אביה"לקבלת העלון בדוא"ל: LikratShabat1@gmail.com
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה