עזרנו בשם ה' עשה שמים וארץ
"הִמְלִיך אוֹת ז' בְּהִילּוּךְ / וְקָשַׁר לוֹ כֶּתֶר / וְצֵרְפָן זֶה בָּזֶה /
וְצָר בָּהֵן תְּאוֹמִים בְּעוֹלָם / סִיוָן בְּשָׁנָה / וְרֶגֶל שְׂמֹאל בְּנֶפֶש זָכָר וּנְקֵבָה". [ספר יצירה פרק ה].
א. חיבור שמים וארץ. בטרם נבאר את העבודה המיוחדת לחודש זה, עלינו בקצרה את אשר למדנו בחודשיים הקודמים: חודש ניסן הוא זמן שבו מתגלה בעולם חסד מיוחד של השם יתברך, סיוע אלוקי מיוחד המלווה את ישראל (בכלל ובפרט) בתחילת הדרך. זהו זמן שבו מאירים הרעיונות הגדולים, טרם ההיתקלות בקשיים מעשיים. לעומת זאת, חודש אייר הוא חודש שבו נדרשת מן האדם גבורה. בחודש זה עובר האדם מלחמת עמלק פרטית מול יצרו הרע, והוא נדרש להתמודד ולהשיב מלחמה. זהו זמן שבו פוגש האדם את כל פרטי הפרטים שבמציאות המעכבים את הרעיונות הגדולים מלצאת אל הפועל. חודש סיון הוא חודש של תפארת [מהרח"ו. ואגב, בספרים הקדושים מובא שישנו קשר הדוק בין מידת התפארת לבין התורה]. מידת התפארת כוללת ומאחדת את החסד והגבורה. בחסד ללא גבולות, או בדין וגבורה ללא שמץ של ויתור לא יכול העולם להתקיים. מידת התפארת ממזגת ומשלבת את החסד והגבורה באופן ראוי, לכן היא נקראת גם "אמת". נסביר כעת בעזרת השם יתברך שני אופנים בהם בא לידי ביטוי השילוב בין חסד וגבורה בעבודת השם יתברך. האופן הראשון: האדם מבין כי כל הצלחתו היא מתנה מאת השם יתברך (חסד), אך הדבר אינו מונע ממנו מלהשתדל כמיטב יכולתו בעבודת השם (גבורה). עבודה זו באה לידי ביטוי במתן תורה (תפארת), שבו מצד אחד השם יתברך הוא לבדו נותן התורה, ומצד שני ישראל עושים כמיטב יכולתם הכנה לקבלת התורה. האופן השני: האדם משלב בין הרעיונות הגדולים (חסד) לבין הפרטים הקטנים (גבורה), ומוצא את שביל הזהב ביניהם (תפארת). זהו בעצם תפקידה של התורה, ללמדנו כיצד ליישם באופן מעשי את הרעיונות הגדולים במציאות הצרה והמוגבלת. לכן היא נקראת תורה, על שם שהיא מורה את הדרך. וכן הלכה נקראת כך, מכיוון שהיא מלמדת אותנו כיצד ללכת ולהתנהל בצורה הנכונה, הטובה והשלימה ביותר. לפי זה נוכל להבין מעט את המנהג לאכול מאכלי חלב בשבועות. לגבי החלב אמרו חז"ל (נדה ט.) "דם נעכר ונעשה חלב". נוזל הדם מסמל את מידת הגבורה, וכאשר הוא נהפך לחלב, מסמל הדבר נטייה כלפי החסד. החלב, נמצא בין הגבורה (דם) ובין החסד, וזה עניינה של מידת התפארת (כמו כן, הצירוף המיוחד לחודש זה הוא "יְדֹתָיו וּלְצֶלַע הַמִּשְׁכָּן הַשֵּׁנִית" (שמות כו יט-כ), אותיות י"ו מסמלות חסד והשפעה, ואותיות ה"ה מסמלות גבורה והגבלה, ושתי "קבוצות" אלה דבוקות זו לזו, בבחינת תפארת).
ב. אוֹת ז'. לשמהּ של האות ז', ישנן שתי משמעויות: מזון (ודרך אגב, אצל התימנים נקראת אות זו "זן") וכלי נשק. שתי משמעויות אלה בעצם רומזות לחסד וגבורה. מזון הוא חסד ושפע, כפי עניינו של חודש ניסן. וכלי נשק משמש לגבורה ומלחמה, כפי עניינו של חודש אייר. חודש סיון, שבו נתנה התורה, מאחד את החסד והגבורה: התורה מהווה מזון רוחני לנפש, והעוסק בה כראוי זוכה גם לשפע מזון גשמי (רמב"ם, תשובה, ט א). כמו כן, התורה מהווה כלי נשק כנגד היצר הרע (עיין קידושין ל:), והעוסקים בה כראוי זוכים להינצל אף ממלחמות גשמיות (רמב"ם שם). כאמור, שילוב נכון בין החסד והגבורה מאפשר לאדם להוציא את הדברים אל הפועל בצורה נכונה ומאוזנת. האות ז' רומזת למעשה, שהרי עולם המעשה כולו בנוי על המספר שבע: שבעת ימי השבוע, שבעת צבעי הקשת,שבעה סוגי תווי נגינה, ועוד (כמו כן, מידת המלכות, שעניינה הוצאת הדברים אל הפועל באופן מעשי, היא המידה השביעית) ["אין מזל לישראל"].
ג. הִילּוּךְ. ההילוך מציין את הוצאת הדברים לפועל באופן מעשי, והוא נעשה ברגליים שהן החלק האחרון והתכליתי בגוף האדם.
ד. תְּאוֹמִים. בזוהר הקדוש (חלק ב' עח:) מובא, כי מזל תאומים רומז לתורה שבכתב ותורה שבעל פה, שנתנו בהר סיני. התורה שבכתב מבטאת את הרעיון של חודש ניסן, היא מסמלת את הרעיונות הגדולים והקווים הכלליים, והיא גם ניתנה בשלמות מאת השם יתברך. לעומת זאת, התורה שבעל פה מבטאת את הרעיון של חודש אייר, יש בה ירידה לפרטים הקטנים, התמודדות עימם ב"מלחמתה של תורה" ועבודה רבה מצד האדם. העובדה ששתי התורות נתנו יחד כיחידה אחת (שהרי אנו אומרים "מתן תורה" ולא "מתן תורות"), מורה על כך ששתיהן צריכות להיות משהו אחד, וזה עניינו של חודש סיון, כפי שנתבאר לעיל (דרך אגב, מזל תאומים הוא המזל הראשון שבו ישנה צורת אדם, והוא גם החודש השלישי שבו ניכר עובר בזמן ההריון, דבר אלו רומזים לשלמות מסויימת הקיימת בחודש זה).
ה. סִיוָן. שם החודש רומז ל"מדבר סין", "מדבר סיני", שבו קבלו ישראל תורה [אין מזל לישראל].
ו. רֶגֶל שְׂמֹאל. כזכור, האיבר בגוף הקשור בחודש ניסן היה רגל ימין, הרגל שבה מתחילים לצעוד. רגל ימין היא גם הרגל שבה מדלגים, והיא רומזת להנהגה של השם יתברך בחודש ניסן בפסיחה ובדילוג, בחסד שלא כפי מעשינו. אמנם, אי אפשר ללכת ברגל אחת. חודש סיון מסמל את ההליכה היציבה בשתי רגליים, את ההתקדמות היום יומית בעבודת השם יתברך, בעקביות והתמדה, וזאת לאחר שקנה האדם בנפשו את ההכרה בחסד השם יתברך (ניסן), ואת הנכונות להילחם למען עבודתו (אייר).
בעזרת השם נעשה ונצליח! חודש טוב!
"הִמְלִיך אוֹת ז' בְּהִילּוּךְ / וְקָשַׁר לוֹ כֶּתֶר / וְצֵרְפָן זֶה בָּזֶה /
וְצָר בָּהֵן תְּאוֹמִים בְּעוֹלָם / סִיוָן בְּשָׁנָה / וְרֶגֶל שְׂמֹאל בְּנֶפֶש זָכָר וּנְקֵבָה". [ספר יצירה פרק ה].
א. חיבור שמים וארץ. בטרם נבאר את העבודה המיוחדת לחודש זה, עלינו בקצרה את אשר למדנו בחודשיים הקודמים: חודש ניסן הוא זמן שבו מתגלה בעולם חסד מיוחד של השם יתברך, סיוע אלוקי מיוחד המלווה את ישראל (בכלל ובפרט) בתחילת הדרך. זהו זמן שבו מאירים הרעיונות הגדולים, טרם ההיתקלות בקשיים מעשיים. לעומת זאת, חודש אייר הוא חודש שבו נדרשת מן האדם גבורה. בחודש זה עובר האדם מלחמת עמלק פרטית מול יצרו הרע, והוא נדרש להתמודד ולהשיב מלחמה. זהו זמן שבו פוגש האדם את כל פרטי הפרטים שבמציאות המעכבים את הרעיונות הגדולים מלצאת אל הפועל. חודש סיון הוא חודש של תפארת [מהרח"ו. ואגב, בספרים הקדושים מובא שישנו קשר הדוק בין מידת התפארת לבין התורה]. מידת התפארת כוללת ומאחדת את החסד והגבורה. בחסד ללא גבולות, או בדין וגבורה ללא שמץ של ויתור לא יכול העולם להתקיים. מידת התפארת ממזגת ומשלבת את החסד והגבורה באופן ראוי, לכן היא נקראת גם "אמת". נסביר כעת בעזרת השם יתברך שני אופנים בהם בא לידי ביטוי השילוב בין חסד וגבורה בעבודת השם יתברך. האופן הראשון: האדם מבין כי כל הצלחתו היא מתנה מאת השם יתברך (חסד), אך הדבר אינו מונע ממנו מלהשתדל כמיטב יכולתו בעבודת השם (גבורה). עבודה זו באה לידי ביטוי במתן תורה (תפארת), שבו מצד אחד השם יתברך הוא לבדו נותן התורה, ומצד שני ישראל עושים כמיטב יכולתם הכנה לקבלת התורה. האופן השני: האדם משלב בין הרעיונות הגדולים (חסד) לבין הפרטים הקטנים (גבורה), ומוצא את שביל הזהב ביניהם (תפארת). זהו בעצם תפקידה של התורה, ללמדנו כיצד ליישם באופן מעשי את הרעיונות הגדולים במציאות הצרה והמוגבלת. לכן היא נקראת תורה, על שם שהיא מורה את הדרך. וכן הלכה נקראת כך, מכיוון שהיא מלמדת אותנו כיצד ללכת ולהתנהל בצורה הנכונה, הטובה והשלימה ביותר. לפי זה נוכל להבין מעט את המנהג לאכול מאכלי חלב בשבועות. לגבי החלב אמרו חז"ל (נדה ט.) "דם נעכר ונעשה חלב". נוזל הדם מסמל את מידת הגבורה, וכאשר הוא נהפך לחלב, מסמל הדבר נטייה כלפי החסד. החלב, נמצא בין הגבורה (דם) ובין החסד, וזה עניינה של מידת התפארת (כמו כן, הצירוף המיוחד לחודש זה הוא "יְדֹתָיו וּלְצֶלַע הַמִּשְׁכָּן הַשֵּׁנִית" (שמות כו יט-כ), אותיות י"ו מסמלות חסד והשפעה, ואותיות ה"ה מסמלות גבורה והגבלה, ושתי "קבוצות" אלה דבוקות זו לזו, בבחינת תפארת).
ב. אוֹת ז'. לשמהּ של האות ז', ישנן שתי משמעויות: מזון (ודרך אגב, אצל התימנים נקראת אות זו "זן") וכלי נשק. שתי משמעויות אלה בעצם רומזות לחסד וגבורה. מזון הוא חסד ושפע, כפי עניינו של חודש ניסן. וכלי נשק משמש לגבורה ומלחמה, כפי עניינו של חודש אייר. חודש סיון, שבו נתנה התורה, מאחד את החסד והגבורה: התורה מהווה מזון רוחני לנפש, והעוסק בה כראוי זוכה גם לשפע מזון גשמי (רמב"ם, תשובה, ט א). כמו כן, התורה מהווה כלי נשק כנגד היצר הרע (עיין קידושין ל:), והעוסקים בה כראוי זוכים להינצל אף ממלחמות גשמיות (רמב"ם שם). כאמור, שילוב נכון בין החסד והגבורה מאפשר לאדם להוציא את הדברים אל הפועל בצורה נכונה ומאוזנת. האות ז' רומזת למעשה, שהרי עולם המעשה כולו בנוי על המספר שבע: שבעת ימי השבוע, שבעת צבעי הקשת,שבעה סוגי תווי נגינה, ועוד (כמו כן, מידת המלכות, שעניינה הוצאת הדברים אל הפועל באופן מעשי, היא המידה השביעית) ["אין מזל לישראל"].
ג. הִילּוּךְ. ההילוך מציין את הוצאת הדברים לפועל באופן מעשי, והוא נעשה ברגליים שהן החלק האחרון והתכליתי בגוף האדם.
ד. תְּאוֹמִים. בזוהר הקדוש (חלק ב' עח:) מובא, כי מזל תאומים רומז לתורה שבכתב ותורה שבעל פה, שנתנו בהר סיני. התורה שבכתב מבטאת את הרעיון של חודש ניסן, היא מסמלת את הרעיונות הגדולים והקווים הכלליים, והיא גם ניתנה בשלמות מאת השם יתברך. לעומת זאת, התורה שבעל פה מבטאת את הרעיון של חודש אייר, יש בה ירידה לפרטים הקטנים, התמודדות עימם ב"מלחמתה של תורה" ועבודה רבה מצד האדם. העובדה ששתי התורות נתנו יחד כיחידה אחת (שהרי אנו אומרים "מתן תורה" ולא "מתן תורות"), מורה על כך ששתיהן צריכות להיות משהו אחד, וזה עניינו של חודש סיון, כפי שנתבאר לעיל (דרך אגב, מזל תאומים הוא המזל הראשון שבו ישנה צורת אדם, והוא גם החודש השלישי שבו ניכר עובר בזמן ההריון, דבר אלו רומזים לשלמות מסויימת הקיימת בחודש זה).
ה. סִיוָן. שם החודש רומז ל"מדבר סין", "מדבר סיני", שבו קבלו ישראל תורה [אין מזל לישראל].
ו. רֶגֶל שְׂמֹאל. כזכור, האיבר בגוף הקשור בחודש ניסן היה רגל ימין, הרגל שבה מתחילים לצעוד. רגל ימין היא גם הרגל שבה מדלגים, והיא רומזת להנהגה של השם יתברך בחודש ניסן בפסיחה ובדילוג, בחסד שלא כפי מעשינו. אמנם, אי אפשר ללכת ברגל אחת. חודש סיון מסמל את ההליכה היציבה בשתי רגליים, את ההתקדמות היום יומית בעבודת השם יתברך, בעקביות והתמדה, וזאת לאחר שקנה האדם בנפשו את ההכרה בחסד השם יתברך (ניסן), ואת הנכונות להילחם למען עבודתו (אייר).
בעזרת השם נעשה ונצליח! חודש טוב!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה