ניתן לראות בבירור כי שברו את רוחו של הציבור הלאומי דתי, למרבה הפלא לא אויבינו הם אלה האשמים בכך אלא אנחנו החברה הישראלית כולה שהפקירה, לאחר שהוחלט כי מדובר בציבור המתיישב באדמות שבעלותן שנויה במחלוקת. החברה הישראלית לא השכילה להודות לציבור שלם של אנשים שהקריבו את יקיריהם למען ביטחון כולנו. ציבור שכל "פשעו" הוא הרצון לקיים מדינה שחיים בה יהודים, כן יהודים שאינם מתנצלים על זהותםהרושם שמתקבל לאחרונה הוא כי הציבור הלאומי דתי או בשפת העם ה"מתנחלים" שמקורם מהציונות הדתית, עובר טלטלות חמורות ביותר. בעיניי נראה כי הציבור שהכי איכותי והכי תורם למדינתנו, עובר מבחן אמונה מהקשים שרק אפשר לעבור.
הציונות הדתית חרטה על דגלה לקחת חלק במשימות הקשות ביותר, התיישבות על קווי הגבול במקומות מסוכנים, ציבור עם הכי הרבה לוחמים ביחידות המובחרות בצה"ל, ציבור שאינו מסתתר מאחורי תורתו ותורם את חלקו בחברה הישראלית מעל ומעבר.
כאשר אנו שואלים מי הוא האזרח האולטימטיבי למדינת ישראל? לדעתי אין כאן שום צל של ספק שמדובר באזרח המופת שהציבור הלאומי דתי מוציא מקרבו.
הציבור הכול כך חזק שעבר את המבחנים הקשים ביותר של עמידה איתנה למול הסכנות מחוץ והסכנות מבית. חינוך דורות רבים על אהבת הארץ, דורות של לוחמים אמיצי לב. ציבור המעורב מאוד בכל הקשור לגורלה של מדינת ישראל. אותם אנשים שתמיד מתנדבים ראשונים לכל משימה ללא כל היסוס. ציבור שאפשר להאשים רק בדבר אחד והוא אהבת אמת של חבל ארץ מוכה זה, בזמן ששאר בניו כבר זנחו אותו, לטובת מרדף אחרי הכסף.
הציבור הדתי לאומי אינו מתחמק מאחריות ונמצא תמיד בחזית למול הסכנות. ציבור שיצאו ממנו מיטב החולמים וגדולי הלוחמים במשך דורות רבים.
הציבור הדתי לאומי הוא הלב והחוסן של העם היהודי למול האויבים שלנו.
והציבור החילוני צריך להפסיק להצביע על ציבור איכותי זה, ולהאשים אותו כבעייתי. הדבר הוא בהחלט אינו נכון. וזאת כי המדינה שלנו בראשות ממשלות שונות היא ששלחה אותם להתיישב מעבר לקו הירוק. נראה כי אנו שכחנו שמדובר בציבור שנשלח על-ידינו למשימות שאחרים לא רצו.
צריך לקחת דוגמה מציבור המקיים חיים דתיים לצד חיים "חילוניים" שנובעים מהבנה כי אנו חיים במדינה שנמצאת בסכנה מתמדת לקיומה. כי נמצאות סביבה מדינות אויב שמחכות כבר שנים רבות להכות בנו על ההשפלה שגרמנו להם בעת מלחמה, כשבכוח מאוחד של מספר מדינות תקפו אותנו בחזיתות שונות, ולא יכלו לנו בזכות אבותינו שעמדו כנגדם.
חשוב לגלות רגישות רבה כלפי הציבור הלאומי דתי שבמהלך השנים האחרונות מקבל מכה אחר מכה, אם בזמן ההינתקות, ההשתלבות במקומות התיישבות חדשים, התחושה הקשה של להפוך כמעט בין יום מציבור מובחר, לציבור מנודה שאף אחד אינו מבין את היאחזותו באדמות של "אחרים".
היום התנאים השתנו ויש רצון למצוא ערוץ הידברות בינינו לבין הפלסטינים בחסות אמריקנית, זאת כמובן על חשבון שטחים שהיו בבעלותנו. יש דעות רבות בכל הנוגע לתהליך שלום בזמן מתקפות טרור לא פוסקות על אזרחים חפים מפשע וערים כגון שדרות ואשקלון הסופגות מטחי רקטות באופן יום יומי, כמעט ללא מענה הולם מצידנו.
אף מדינה בעולם לא היתה מסכימה לדין שונה עבור עיר שאינו שווה לדין עבור כל המדינה. למרות זאת כדאי להשאיר דלת פתוחה לניהול משא ומתן. הרי העולם צופה ועוקב זה לא יראה טוב שאנו לא נעשה מאמץ מצידנו.
אפקט הזמן חל על כולנו, אם נזכור להתנהג נכון אחד כלפי השני, כשהתמונה ההיסטורית כולה לנגד עינינו, נדע כי בעוד מספר שנים כשהתנאים השתנו שוב והפעם האצבע תופנה לציבור אחר, חילוני או דתי, נדע כי מדובר עדיין באותו העם, העם היהודי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה